"כשם שהמניעים הראשונים שגרמו לאדם לדבר היו הרגשות, כך היו ביטוייו הראשונים ציורים של המחשבה." ―ז'אן ז'ק רוסו, מסה על מוצא הלשונות. הוא הופיע זמן לא רב אחרי המעטפות, הבולים והגלויות, כשעוד הסתפקנו בלשלוח ממגדל אייפל או הביג־בן כמה מילים בהולות על גב צילום שמישהו אחר צילם (ואנחנו אפילו לא […]
הקשר בין אמנות ועיצוב אופנה דיבר אלי מהשניה הראשונה שאחזתי מספרי בד. כמעצבת אופנה שתמיד נדמה לה שאופנה זה דבר נפלא אבל גם קצת שטחי, נקודת המפגש בין גוף-בגד-פסל הפך לחיבור מסקרן שמעסיק אותי מאוד. במקור, באמנות הקלאסית גוף האדם היה תמיד המרכז. בעירום, עם בגדים, בתנוחות שונות. החפצים של […]
כל ילד שמע על ההשלכות של זיהום המים, האוויר והקרקע, אפילו לרעש יש סולם זיהום משלו, אבל מדוע אנחנו לא מודדים את הזיהום שחודר לנפשנו דרך העיניים? זיהום ויזואלי הוא יצירה של אובייקטים מוגזמים, רועשים, כאלה המטרידים את המתבונן בהם. כשמוצר מסוים יוצא אל העולם, מן הראוי שבנוסף לסטנדרטים של […]
אפשר לומר שהדרייב העיקרי שמניע מעצבים גרפיים הוא אסתטיקה. זו הרי הסיבה שאנחנו כאן, כדי לעשות דברים יפים שגורמים לאנשים אחרים להגיד לנו "וואו, איזה יופי". יכול להיות שבאמצע גם דחפנו איזשהם מסרים שהתכוונו להעביר, אבל ממש בשוליים, כהערת אגב, שלא יפריע לקומפוזיציה. זה מה שאנחנו רואים במגזינים בסופו של יום – את ה"וואו" האסתטי. זה גם מה שזוכה בפרסים ובהערכה של מעצבים אחרים שמובילה ללינקים בבלוגים הנכונים.
מעט עבודות עיצוב, ועוד פחות מכך כורסאות מרופדות ומצוירות ביד, מסוגלות לעורר פרובוקציה ומחשבה תוך שהן חותרות תחת המוסכמות המקובלות בתחום. שלוש הסדרות החדשות שעיצב גאיטנו פשה עבור מריטליה עושות את כל זה תוך שימוש בדימויים מפורשים ופיגורטיביים (ומצליחות גם להימכר היטב). השימוש הלא-שגרתי בדפוסים ובאיורים מבטא את אמונתו של […]
הסופר האיטלקי אומברטו אקו משמש בימים אלה כאוצר הכבוד של מוזיאון הלובר בפריז, כבוד שניתן בעבר לידוענים בעלי שם, כמו טוני מוריסון, אנסלם קיפר ופייר בולז. אקו בנה תוכנית תרבותית בנושא "אינסופיותם של אוספים" (The Infinity of Lists). התוכנית היא כמעין "סיור מודרך" דרך אמנות, ספרות, ומוסיקה, מן האיליאדה של […]
הטכנולוגיה מאפשרת לכל אחד להיות במספר מקומות בו זמנית. דוגמאות לכך ניתן למצוא בטלה־קומיוטינג, גוגל ארת' ואפילו סקנד לייף* אך כמובן שיש לכך דוגמאות רבות נוספות. המגמה הזאת ברורה כבר שנים והמחסומים בפניה הם מנטליים ותרבותיים הרבה יותר מטכנולוגיים. לדעתי הבו־זמניות הזאת מרתקת מפני שהיא מרחיבה את הסדק שבין תחושת השייכות […]
אני אוהב לאסוף דברים. כל דבר; חסר ערך ובעל משמעות. מהילדות ועד עכשיו, מלווים אותי אוספים שונים, בתקופות שונות. מעבר לגנים הפולנים שלא מזיקים לרצון לצבור דברים, איסוף ושמירה נובעים וניזונים מעצם היותי מעצב. כיום, יותר מכל, אני אוהב לאסוף נייר. "דברי דפוס" היא אולי הגדרה יותר מקצועית, אבל בסופו […]
