הסופר האיטלקי אומברטו אקו משמש בימים אלה כאוצר הכבוד של מוזיאון הלובר בפריז, כבוד שניתן בעבר לידוענים בעלי שם, כמו טוני מוריסון, אנסלם קיפר ופייר בולז. אקו בנה תוכנית תרבותית בנושא "אינסופיותם של אוספים" (The Infinity of Lists).
התוכנית היא כמעין "סיור מודרך" דרך אמנות, ספרות, ומוסיקה, מן האיליאדה של הומר ועד סאלבדור דאלי, כאשר הנושא העיקרי הוא "אוספים". לפי אקו, הנטיה לקטלג, לבנות אוספים וליצור רשימות ממוספרות בא מתוך צורך אנושי לפשט את העולם סביבנו. אקו מציע נקודת הסתכלות מעניינת על יצירות אמנות בפרט, ועל העולם בכלל – אקו מאמין שהעולם שלנו מלא ברשימות אינסופיות, החל מספרות קלאסית וכלה ברשימת קניות. "האוסף עומד בראשיתה של התרבות" טוען אקו, "בעזרת רשימות, אוספים, קטלוגים, אנציקלופדיות ומילונים קל לנו יותר לתפוש דברים שהינם אינסופיים ואנו מקבלים תחושת המשכיות. התרבות שלנו מעוניינת להפוך את האינסופי ליותר נתפש, כמו גם ליצור סדר." אקו אף מוסיף ואומר "אנו אוהבים רשימות כי איננו רוצים למות".
בעקבות הפרויקט בלובר הוציא אקו ספר בשם The Vertigo of Lists.
לפי אקו, העולם הוא למעשה כאוס של עצמים בודדים, והמדע הוא נסיון ליצור סדר והיררכיה ברשימה האינסופית הזו, לא תמיד בהצלחה. העולם הצרכני אף הוא עמוס ברשימות – שמות, מוצרים וחפצים. חלון הראווה של חנות, למשל, הוא למעשה תצוגה של אוסף חפצים, כזו שגם מזמינה להכנס פנימה ולמצוא עוד. הספריות הגדולות מכילות אינסוף ספרים שנערמים דור אחר דור, והקטלוגים מכילים רשימה אינסופית של כותרים. "האינטרנט", כך טוען אקו, "הוא האוסף בה"א הידיעה שיחסל את כל שאר האוספים" (אקו גם מכנה אותו: אם כל האוספים), והמשותף לאינטרנט ולכל שאר הרשימות בעולם הוא שיש בו כמות אינסופית של מידע באי סדר מוחלט. "הבעיה העיקרית של האינטרנט", כך לפי אקו, "היא שאמנם ניתן בקלות להגיע אל המידע, אבל קשה לדעת היכן יש תוכן איכותי, ואין אף אחד כיום שיודע מה השיטה למצוא תוכן איכותי ברשת".
אומברטו אקו הוא אחד מן הסופרים האהובים עלי, ואני מוצאת כי תמיד יש לו משהו חדש ומרענן לומר. צורת ההסתכלות של אקו על העולם כאוסף של אוספים היא נועזת בעיני. אני אישית מוצאת כי יש משהו מאד משעמם באוספים, אך נראה כי אקו מצליח להפיח בהם חיים. טענותיו של אקו בגנות האינטרנט הן חזקות מאד, ואותן משמיע אקו שוב ושוב מאז ראשית עידן הרשת. הנטיה שלי היא להסכים עם הטון הכללי של האמירה, אך גם להסתייג. האם באמת לא ניתן לדעת היכן נמצא תוכן איכותי ברשת? האם בכלל צריך לדעת איפה יש תוכן איכותי באינטרנט? אלו הן שאלות רחבות שאני לא בטוחה שיש עליה תשובה חד משמעית. זה גורם לי גם להמשיך ולחשוב על הקשר שבין תוכן לבין העיצוב שלו, על ההשפעות ההדדיות ביניהם, וכיצד הם משפיעים על הבחירות שלנו בתוך הים האינסופי הזה הקרוי אינטרנט.
אקו עצמו הוא חובב אוספים, והוא מחזיק בביתו ספריה עצומה בעלת כ-50,000 כותרים. בראיון עמו נשאל אקו האם הוא מחזיק קטלוג שלהם אך ענה בשלילה. "תחומי העניין שלי", מספר אקו, "משתנים תדיר, וכך גם הספריה שלי… גם ללא קטלוג אני נאלץ לזכור את הספרים שלי. יש לי מסדרון המיועד לספרים שאורכו כ-70 מטרים. אני עובר בו כמה פעמים ביום ואני מרגיש נהדר כשאני עושה זאת." "תרבות אין משמעה לדעת מתי נפוליאון נפטר", ממשיך אקו, "תרבות משמעה לדעת כיצד אני יכול למצוא את המידע הזה בתוך שתי דקות. כמובן שהיום ניתן למצוא את המידע הזה בקלות באינטרנט. אך, כאמור, אתה לא תמיד יכול לסמוך על האינטרנט." בראיון אחר עמו מספר אקו כי הספר אותו היה לוקח עמו לאי בודד אינו שייקספיר או טולסטוי או דנטה, כמו שאחרים נוטים לומר. "ברגע שקראת ספר פעמיים שלוש הוא נעשה מאד משעמם, לכן זו טעות לקחת ספר כזה". הספר אותו אקו היה בוחר לקחת עמו הוא ספר הטלפונים. "כך אני יכול להמציא אינסוף סיפורים עם כל השמות שיש בתוכו".
לדעתי הצורך בקטלוג של דברים גם מגיע ממקום של אובססיה, שיכולה לתת משמעות לקיום – סיבה לקום בבוקר בעולם חסר משמעות.
–
אהבתי את המחשבה. ואת הכותרת – מעניין איך שהמילים אוסף ואינסוף הן קרובי משפחה. כמעט ונשמע אותה המילה – אולי זה הצורך הבסיסי שקיים באוספים – להתעסק עם משהו שלעולם לא נצליח להגיע לשלמות אמיתית… אינסוף. את אמרת.
תודה מאור. אכן המילים "אוסף" ו"אינסוף" יוצרים שילוב מעניין, ולא בכדי בחרתי במילה "אוסף" כשתרגמתי את המילה "List" (התרגום הישיר הוא רשימה או רשימות). אני חושבת שטמונה משמעות עמוקה בכך שהמילים נגזרות משורש דומה. יש לא מעט פרדוקסים מתימטיים הקשורים באוסף של דברים שהם אינסופיים. בעיני, הפרדוקס הזה קשור גם לראשית דבריך – הצורך שלנו לאסוף ולקטלג את האינסוף כדי שנוכל להתמודד איתו. אני חושבת שזה בדיוק למה שאקו התכוון אליו בדבריו.
רק המסדרון שלו כפול בשטח שלו מגודל הדירה שלי.
אני נוטה להסכים קצת בעניין האינטרנט. או לפחות לתהות לכיוון מסויים. אני לפעמים לא נרדמת בלילה מהחיפוש אחר רעיון לפשט את הרשת, כי גוגל מתאים לדברים כל כך מסויימים (כמו לדעת מתי נפוליאון נפטר) ולא לדברים אחרים. אני מוצאת את עצמי באמת חוזרת לרעיון האינדקס הידני, כמה פאתטי :) ולפעמים אני חושבת על כניסה לעמוד שיש בו 10 נושאים וכל אחד נפתח לעוד נושאים, Browsing ברמה היררכית. אין לזה כמובן פתרון פשוט, אבל נדמה לי שימיו של גוגל ספורים, אמנם זו סיפרה עם הרבה ספרות (אולי גוגל ספרות) ובכל זאת – גם כאן תהיה אבולוציה.
נראה שארוכה של הספריה של אקו הינה מטפורית לשנות חיו וחיינו שבהם אנחנו אוספים ומקטלגים את הקורות אותנו וסך הקיטלוגים של כל אחד מאיתנו בכל רגע נתון הוא הוא.
ללמוד משמעו לשפר את שיטות הקיטלוג, להתנסות משמעו לצבור תוכן, שכחה משמעה לאבד את המפתח המקטלג.
יש ל-Nicholson Baker מאמר מקסים בספרו The Size of Thoughts. המאמר "Discards" מדבר על הרס קטלוגי הכרטיסים בספריות שונות עם המעבר לקטלוג ממוחשב. הוא מקונן על אובדן הכרטיסים אותם חיפש ומצא ולדימיר נבוקוב בקטלוג של ספריית קורנל, על חוכמת הספרנים והספרניות שמתומצתת על גבי הקרטונים האלה שנטחנים לקופסאות דגני בוקר.
בכלל הוא סופר נפלא וכדאי מאוד להכיר את יצירתו.
תודה על ההמלצה! אני לא מכירה את הסופר והוא נשמע מעניין.
ויקטור, האם באמת סך הקיטלוגים בכל רגע נתון הוא? נראה לי שדוקא לקטלג (ליצור הקשרים שונים) ניתן לעשות באינסוף צורות שונות, ואילו בכל רגע נתון האוסף עצמו הוא סופי.
בכל מקרה, טוב שהעלית את עניין הקיטלוג. זה אפילו יותר מרתק בעיני מהאוספים/הרשימות עצמן.