יעל פלג

"כשם שהמניעים הראשונים שגרמו לאדם לדבר היו הרגשות, כך היו ביטוייו הראשונים ציורים של המחשבה."

―ז'אן ז'ק רוסו, מסה על מוצא הלשונות.

הוא הופיע זמן לא רב אחרי המעטפות, הבולים והגלויות, כשעוד הסתפקנו בלשלוח ממגדל אייפל או הביג־בן כמה מילים בהולות על גב צילום שמישהו אחר צילם (ואנחנו אפילו לא מתוייגים בו). בהתחלה כינינו אותו "שבלול", שיצר השוואה מעניינת עם ה"צבי" הזריז של רשות הדואר וכשהוא הלך והגביר מהירות, קבלנו תיאבון וקראנו לו "שטרודל". אחר כך הגיעה האקדמיה ללשון וביקשה שאם כבר שטרודל, שייקרא בשמו העברי "כרוכית". שם משעשע לכל הדעות, שכשם שלא זכה להיכנס לעולם הקונדיטוריה, לא זכה גם לחדור אל המרשתת – הלוא הוא האינטרנט.

הכל קרה כל כך מהר שלא הספקנו להבין מאין בא והאם הוא פה להישאר. לפני שהספקנו לאיית את שמנו (y כמו יאללה, a כמו אחלה – ) הוא התמקם לו בין השם לבין חברת המשלוחים (hotmail, זוכרים?) והפך לבול הוירטואלי הראשון. שולח כל מעטפה לכל יעד ובכל משקל, נחוש ודבק במטרה – ואפילו לא צריך ללקק.

היה זה ריי טומלינסון, מהנדס מחשבים, שחיבר את השטרודל לשם ולשם משפחה ושיגר את הדואר האלקטרוני הראשון, אי שם בשנת 1971, כשהורינו עוד היו עסוקים עד מעל הראש בסידור אלבום בולים נוסף. לשאלה מדוע בחר בסימן זה מבין הסימנים שעל המקלדת השיב: "חיפשתי מקש שלא מופיע בשמו של איש, על מנת למנוע בלבול." אני לא יודעת, נשמע קצת כמו תירוץ. אם הייתי סולמית הייתי כמעט נעלבת.

ומה עשה הסימן @ על המקלדת עד שהגיע טומלינסון ומצא לו קריירה עם עתיד? ובכן, ישנן כמה גרסאות בנושא. מרבית חוקרי השפה מעדיפים את זו, לפיה במאה ה־18 סימל ה־@ מחיר מוצר פר יחידה. בתחילת העשור, לעומת זאת, התגלו מסמכים ונציאניים מהמאה ה־14 בהם מופיע הסמל כמציין יחידת משקל ששימשה סוחרים. יחידת המשקל נקראה arroba, שם המלווה את השטרודל גם היום, בצרפת למשל, בשיבוש קל – arrobase. וכך, זכה השטרודל בכינוי "a מסחרי" ובשנת 1885 גם במקום של כבוד בדגם מכונת הכתיבה הראשון של Underwood. שמונים שנה לאחר מכן נכנס @ כחבר מן המניין אל סט האייקונים הממוחשבים וחיכה בשקט לטומלינסון שיגלה אותו ויעשה ממנו כוכב. וטומלינסון לא איחר לבוא.

מעניין לראות כיצד באותה תקופה פחות או יותר נאלצו כל השפות (שכותבים בהן מיילים) למצוא שם בזק לסימן הזה שרבים לא הכירו בעבר. מבחינה לשונית ואנתרופולגית זהו מקרה מבחן מעניין מאחר והוא משקף את הלך הרוח והדמיון הציבורי ופחות את החלטות האקדמיה ללשון, המורמות מעם וממקלדת. ניתן לראות שפות רעבות יותר שמצאו חיש מהר ביטוי מעולם המזון, לעומת זאת שפות משועשעות שהתפרעו להן עם אקרובטיקה קרקסית ולצדן שפות רשמיות ושמרניות שהסתפקו ב־at האנגלי והמתומצת.

בדרום אפריקה קיבל הסמל את כינויו aapstert, כלומר זנב קוף. בצ'כיה: zavinac, כלומר הרינג כבוש. בהולנד משתמשים בד"כ בשם האנגלי "at", אם כי בהולנדית השם הוא apestaartje, שמשמעותו: זנב קוף קטן, או slingeraap: קוף מתנדנד. כמו בהולנד גם בגרמניה שני השמות מגיעים מעולם הקופים: affenschwanz, כלומר זנב קוף ו־ Klammeraffe כלומר גם, קוף מתנדנד. ביוון: papaki, כלומר ברווזון. במנדרינית: xiao lao-shu, עכברון. בנורווגיה: grisehale, זנב חזיר. בפולנית: malpa, כלומר קוף, kotek, כלומר חתול קטן ו־ ucho s'wini, כלומר אוזן חזיר. (מי אמר "לבד בחושך" ולא קיבל). בתאילנד אין שם רשמי לסימן זה, אך כשרוצים לקרוא לו בכל זאת, מכנים אותו בשם ארוך וקליט למדי – "הסימן הדומה לתולעת מרקדת". הקרובים אלינו ביותר בהגדרת השטרודל הם השוודים, שמכנים את השטרודל בדיוק כמונו רק ביתר ספציפיקציה: kanelbulle שהוא למעשה מאפה קינמון.

קינמון, עכברון, ברווזון – שמות שונים אבל בכולם ניכרת חיבה מחוייכת שלא בטוח שרשות הדואר היתה מאפשרת.

מרתק לגלות כיצד אייקון שנוצר מן התנועה הידנית ביותר שיש על המקלדת – הפך למעוז הטכנולוגיה והתקשורת הממוחשבת. אולי דווקא הסגנון האקראי והאנושי שלו – הוא שמתחבר באופן כה טבעי אל עולם התקשורת הבינאישית. ממש כמו לכתוב sincerely yours ולדמיין את התעגלות אותיות כתב היד האותנטי על גבי נייר.

אייקון נוסף המבוסס ממש כמו השטרודל, על a המוקפת עיגול הוא בן זוגו הטיפוגרפי של ה־a המסחרי הוא ה־A האנרכיסטי. סמלה של האנארכיה. אם מביטים בשני הסמלים ומתעלמים לרגע מן המטען התרבותי המשייך כל סמל לעולמו, דווקא האות הגדולה A הבאה לבטא את המילה Anarchy (והעיגול הסוגר עליה הוא – O, המסמל את המילה Order) – נראית כזו המבטאת היררכיה ברורה וקפדנית ואילו ה־@ השובב, מבטא חוסר יציבות ודינמיות, כמו עוצב ביד חצופה ובלתי מתחייבת. על אף שעקרון האנארכיה הוא גם כן סדר בסופו של דבר, אין בסמל זה את הביטוי לסגנון המסוים של הסדר אליו האנארכיה שואפת, אלא לחלוקה סימטרית, מחושבת ומאוזנת למדי. לא פלא שביטוייו בני זמננו (כלומר על גבי חולצות של בני נוער בכיכר דיזינגוף) עושים שינויים קלים בסמל לעשותו גראנג'י ומחוספס יותר.

שטרודל'ה, למרבה האכזבה, למרות סיפור עלייתו המופלא, ובניגוד לאייקונים אחרים (אפילו אלה של התוכנות של Adobe cs4) לא נהנה מפופולאריות יתרה מחוץ למסך ולמקלדת. למרות שמותיו החושניים והציוריים, לעומת אייקונים אחרים שמעטרים חולצות, כריות, סיכות ויישומים חוץ־טכנולוגיים – השטרודל משתבלל לו בין שם הנמען וחברת המשלוחים, במקום טוב באמצע, מבטיח שהמסר יגיע ליעדו ומסתפק בכך. אולי זה הרבה לבקש אבל כמחליפו הוירטואלי של הדוור או של הבול, הייתי מצפה למעט יותר סקס־אפיל. בכל זאת, את קודמיו בתפקיד היינו אוספים, מסדרים, מחליפים.

ובכל זאת, נדמה לי שגם ה־@ עצמו, בחלומותיו המסתלסלים ביותר לא חשב שיהיה לכזה כוכב ויהפך תוך שנים אחדות לאחד האייקונים הנלחצים ביותר. כעת כל מה שנשאר לתהות הוא מי משכניו למקלדת יהיה הכוכב הבא. אולי הטילדה (~) תזכה לתחייה מחודשת ואז יגיע היום בו סוף סוף מישהו ידע מה תפקידה.

☼ עוד מאת יעל פלג ← עול העתיד הטוב