צוטט ע"י יואב ויס
יובל סער
לפעמים חלומות מתגשמים. לפעמים לא
אחת השאלות שמטרידות מעצבים היא מה אני לעזאזל עושה פה: אני מעצב? ביצועיסט? האם אני עושה כל מה שהלקוח מבקש כדי לקבל את הכסף בסוף העבודה או נלחם על כל החלטה שאני חושב שהיא מוטעית? האם העבודה שלי צריכה להיות גם המקום שבו אני מבטא את היצירתיות שלי ומגיע לסיפוק אישי או שצריך לעשות הפרדה בין השניים - עבודה זה עבודה וביטוי אישי נא לחפש במקום אחר
מורן שוב
מנוף – גלגל ענק מעל העיר
מה עושה מרחב בעיר למקום? מדוע מגרש החנייה הישן של הבימה והיכל התרבות היה מגרש חנייה, וכעת, משהפך לכִּכַּר התרבות (זה השם הרשמי) אולי יהפוך למקום? זה כמובן נושא למאמר מקיף, אבל אני רוצה להציע כאן מחשבה אחת, ולאחריה לתאר פרויקט אמנותי שבו ניסיתי כאוצרת, לערב אחד, לייצר בשדרות הפוגשות […]
צוטט ע"י עופר כהנא
גילי זיידמן
משך
מחשבה בעקבות מחשבות ומעשים של עצמי ושל אחרים זמן מה אני עסוקה ברצון להישאר בתוך צילום. הפתרון הכי טוב שמצאתי בינתיים הוא לצלם בחשיפות ארוכות. למתוח את הזמן של העשיה באופן שכבר אין לו התחלה אמצע וסוף. לצלם כמו לנשום. הרי גם אם אעמוד מאחורי חצובה שעה ארוכה "אני לא באמת מצלמת שעה" אבל אני כן מצלמת. אופן העשיה שלי הופך להיות כזה שאינו תלוי זמן. דווקא הפעולה שמדגישה את הזמן מבטלת את המשמעות של הטווח. אולי כמו מדיטציה, כשהשהות בתוך הסיטואציה מבטלת את הסממנים הרגילים של "אני חושב משמע אני קיים". פשוט להיות.
מורן שוב
מִשְתלבוֹת, מתמיינוֹת (מכוניות)
מימיני, מן המערכת (לא במכונית, בחדר), מתנגנת כבר כמה ימים רצוף הסימפוניה Harold in Italie של הֶקטור בֶּרליוז, עם סולו ויולה של גֶ'ראר קוזֶה. ולמה אני מציינת את זה? כיוון שזו המוסיקה שלה עכשיו אני מקשיבה, ומרוב שהיא יפה היא עומדת להקשות עלי את הכתיבה. כי מרוב שאני מאוהבת בה, […]
אמיתי גלעד
ארור אתה, אוריילי
לפעמים אתה נתקל ביוצר שהורג אותך. פשוט שוחט אותך, ושודד ממך הכל. הוא לא אחד שאתה יודע שתשאב ממנו השראה, הוא לא אחד שדברים שהוא עושה מדברים אליך. אתה רוצה להיות הוא. אתה רוצה לראות דרך העיניים שלו, ולחיות כמוהו, ולהיות זה שדוחף את הידיות בתוך המוח שלו, "להיות ג'ון מלקוביץ'" סטייל. זו קנאה אמיתית וכנה, שנדיר שאני מרגיש, ופעמים רבות היא עושה חשק עצום לקום וליצור. במקביל, היא גורמת לי לרצות לשכב על הרצפה ולצרוח, כמו שהייתי עושה מידי פעם באיזור גיל 3. כי הוא כל כך טוב, לעזאזל.
דן אלון
ממואר מפסטיבל הקומיקס באנגולם
זה עתה חזרתי מביקור בן 10 ימים בצרפת. היה לי הכבוד להשתתף בפסטיבל הבין לאומי ה-38 לקומיקס באנגולם.
אנטייטלד מארח את רועי מרגליות
