מהמם ובלתי נתפס כל פעם מחדש. יש לי הרגשה שאם נקח את הפסאדה הזו, או של כל מלון אחר שנשקף ככה מוכר לרחוב הירקון, ונשנה משהו בסידור הכסאות – נייצר פריים שכמו מעיד על מעשה אימה שהתרחש בתוך המלון.
תודה!!
טליה, יש גרסה מודפסת של מטר על מטר וחצי, אבל גם זה מרגיש לפעמים קצת קטן..
מורן, מעניין לחשוב על סרטי אימה בהקשר, למרות שאני דווקא חיפשתי את האחידות שבסידור.
אברהם, אפשר לבוא לצלם מהחלון שלך?
ניר, בדיוק על זה דברתי. על הפסאדה המוכרת והקבועה של האחידות שבסידור. קח, נניח 200, מרפסות אותו דבר, זוגות כסאות צמודים זה לזה משמאל אותו דבר, במשך עשרות שנים אותו דבר – ושנֵה יום אחד את הסדר, או נניח תבלגן – זה בבת אחת יעורר תחושת אימה. לא?
מצחיק, אבל פתאום עכשיו אני חושבת ש:
למעלה כתבתי את שמך פעמיים כדי לתקן את הטעות בתגובה הקודמת,
וזה נראה לי כמו שני כסאות על מרפסת מלון
כשבמרפסת מימין מישהו שיבש את הסדר
(בלי שום כוונה לסרט אימה)
מצאתי היום צילום שמזכיר את המחשבה שעלתה לי כאן לפני שבוע נוכח הצילום של ניר. המחשבה על שינוי בפסאדה שמעורר לאימה.
זה אחד מתוך הסדרה Personal Moon מ-2005, של שני אמנים רוסיים Leonid Tishkov & Boris Bendikov
כדאי לראות את שאר הסדרה כדי להבין מה בדיוק רואים בצילום שצירפתי כאן. ראו כאן: http://www.toxel.com/inspiration/2009/01/03/beautiful-moon-photography-from-russia/
מורן, זאת בהחלט סדרה מעניינת.
לגבי הצילום של המלון, אני חייב להודות שנושא ה"סידור מחדש" או ה"סדר" עיניינו אותי מאוד. אני לא כלכך בטוח לגבי אימה, אבל בהחלט משהו שגורם לך לעצור ולתהות "מה קורה פה?"
זה בערך הנוף שיש לי מחלון פינת העבודה שלי. יותר טוב מגורסקי. מרהיב. ♥
תודה אברהם!
אבל גורסקי הוא בהחלט הטוב ביותר..
תמונה מדהימה. מתחשק ממש לראות אותה מטר על שניים :)
יפה נורא.
אני תמיד מחפש כאלה בעין. לא מצליח להיגמל.
מהמם ובלתי נתפס כל פעם מחדש. יש לי הרגשה שאם נקח את הפסאדה הזו, או של כל מלון אחר שנשקף ככה מוכר לרחוב הירקון, ונשנה משהו בסידור הכסאות – נייצר פריים שכמו מעיד על מעשה אימה שהתרחש בתוך המלון.
וזה מול החלון שלי. לגמרי סרט אימה. [img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2011/03/IMG_8272.jpg[/img]
so cool
תודה!!
טליה, יש גרסה מודפסת של מטר על מטר וחצי, אבל גם זה מרגיש לפעמים קצת קטן..
מורן, מעניין לחשוב על סרטי אימה בהקשר, למרות שאני דווקא חיפשתי את האחידות שבסידור.
אברהם, אפשר לבוא לצלם מהחלון שלך?
ניר, בדיוק על זה דברתי. על הפסאדה המוכרת והקבועה של האחידות שבסידור. קח, נניח 200, מרפסות אותו דבר, זוגות כסאות צמודים זה לזה משמאל אותו דבר, במשך עשרות שנים אותו דבר – ושנֵה יום אחד את הסדר, או נניח תבלגן – זה בבת אחת יעורר תחושת אימה. לא?
ניב, ניב, טעיתי מימין בשם.
מצחיק, אבל פתאום עכשיו אני חושבת ש:
למעלה כתבתי את שמך פעמיים כדי לתקן את הטעות בתגובה הקודמת,
וזה נראה לי כמו שני כסאות על מרפסת מלון
כשבמרפסת מימין מישהו שיבש את הסדר
(בלי שום כוונה לסרט אימה)
ברור שאפשר לבוא. אפשר גם מהגג
סחטיין.
מצאתי היום צילום שמזכיר את המחשבה שעלתה לי כאן לפני שבוע נוכח הצילום של ניר. המחשבה על שינוי בפסאדה שמעורר לאימה.
זה אחד מתוך הסדרה Personal Moon מ-2005, של שני אמנים רוסיים Leonid Tishkov & Boris Bendikov
כדאי לראות את שאר הסדרה כדי להבין מה בדיוק רואים בצילום שצירפתי כאן. ראו כאן: http://www.toxel.com/inspiration/2009/01/03/beautiful-moon-photography-from-russia/
[img]http://www.toxel.com/wp-content/uploads/2009/01/moonandstar09.jpg[/img]
תודה מורן, סדרה מרתקת. אני עוד חייב לך את התמונה של Struth, אני לא שוכח, פשוט הספר לא אצלי.
ושוב פעם, ניב, טעיתי, הפעם זה קריטי, אני מתנצלת
מורן, זאת בהחלט סדרה מעניינת.
לגבי הצילום של המלון, אני חייב להודות שנושא ה"סידור מחדש" או ה"סדר" עיניינו אותי מאוד. אני לא כלכך בטוח לגבי אימה, אבל בהחלט משהו שגורם לך לעצור ולתהות "מה קורה פה?"
Architectural uncanny
נראה לי מושג מתאים לתיאור התחושה.
מי שזה מעניין אותו יש ספר של אנטוני וידלר בכותרת הזו.
אהבתי.