"Non-Places" הם מרחבים של תעבורה ותנועה אשר משוללים מכל משמעות הסטורית וסמליות חזקה. אם מקום יכול להיות מוגדר כיחסי, הסטורי ונוגע בזהות, אזי מרחב אשר אינו יכול להיות מוגדר כיחסי, היסטורי ונוגע בזהות יהיה non-place. —מארק אווג'י (Marc Auge) שדות תעופה מציגים פרדוקס, מצד אחד הם מקפידים שלא לעכב אותך […]
לפני שנה עברתי על החשבונות וגיליתי שאני משלמת די הרבה תמורת מנוי למהדורה המודפסת של עיתון הארץ. חשבתי על זה קצת והבנתי שזה מגוחך להמשיך ולשלם על העיתון, בשעה שאני עוברת על הכותרות במהירות על גבי מסך האייפון בזמן מזיגת הקפה הראשון של הבוקר, וכשאני כבר טורחת להכניס את העיתון היומי, הכותרות שלו נראות לי אנכרוניסטיות.
שנת 1989, גיל 21, עומד בכביש החוף עם הפנים צפונה בין נתניה לגבעת אולגה. סיאט מרבלה אדומה, איתות אזהרה, משולש, ממתין לגרר. ככל הנראה ימיה האחרונים של המכונית המשומשת הזו שאצלי יד רביעית או משהו כזה (מי סופר), בטח לא מרופא. נחמה קטנה בכל זאת, המצבר חי ויש רדיו, תכנית […]
ביקורת דרכונים בכניסה אל מוזיאונים. תחושה כזו שבודקים אותך, שאתה באמת כשר להכנס, שניה לפני שממריאים... הכרטיסים כבר בכיס כשנכנסים פנימה וספק מחפשים ספק נתקלים במבטים קצרים עם מי שיושב בחלל החדר- על כסא בודד, או מול שולחן ומחשב בגלריות לבנות. רצפות בטון ופרקט. חיפויים יפים או פחות של כבלים מאריכים. כל אלו לוקחים אותי הלאה
כל בוקר אני עוברת בדרכי בתחנת הרכבת ברחוב ליברפול (אני גרה בלונדון). זו תחנת רכבת גדולה, של פעם. תקרה גבוהה, המון רכבות. נחיל אנשים: חלקם עם תיקים, ממהרים לעבודה, אחרים עם מזוודות, נעים לאיטם בדרך ליעד מרוחק. בדיוק לפני הירידה לרכבת התחתית עומדת אנדרטה. ריבוע בטון עליו יושב ילד ברונזה […]
