המחאה צומחת מתוך התרבות הצרכנית, לא מתוך שלילתה. אדרבא, היא מבוססת על התביעה לאפשר למעמדות רבים יותר נגישות לעולם הצרכני, ולא רק לשם תנאי קיום בסיסיים. המחאה אינה מסתירה את החלום של הנאה וקורת רוח, אבל זאת תוך הצבת גבולות וכנגד (ולמצער תוך ריסון) העיקרון של ההתפשטות המתמדת שעומד במוקדו של הקפיטליזם המודרני. כן למעמד בינוני גדול וגדל, כן לחשיפה רחבה של שירותי יסוד וגם של "מותרות". הזכות לבריאות, לחינוך ולדיור מתלוות גם לזכות לנופש או לזכות להגיע לשפת הים – אבל כל זאת בתוך עולם שבו צמצום הפערים החברתיים מחייב גם אתיקה בסיסית של צמצום: של רווחה ולא של סגפנות, אבל על בסיס גבולות וסולידריות.
משום מה הצללית נראית לי מתאימה לכרזה למיוזיקל. היא מבטיחה סיפור קסום.