בחריץ, איפה שהיה אמור להיות המושב שלא היה, סידרתי את האוסף הראשון של החפצים החשובים שלי. גרתי אז בחדר עם שתי האחיות שלי והמושב של הכסא הלבן היה מרחב שהוא רק שלי. את הפריטים עצמם אני לא זוכרת אלא רק את חווית העונג שהרגשתי כשהייתי מסדרת אותם בקומפוזיציות חדשות. ככל […]
הם היו גבר ואשה צעירים בתחילת האהבה שלהם וערב אחד הם ישבו במסעדה ושתו יין והיא נעצה בו מבט ואמרה: 'שבור את הכוס'. הוא הביט בה מופתע ולא הסיר את העיניים שלו ממנה. 'למה?' הוא שאל, 'שבור את הכוס' היא אמרה, 'כי אני שברתי דברים יותר גדולים כדי להיות אתך […]
הלכתי במיוחד לחפש אותה. ידעתי שהיא צריכה להיות מזהב, להתכוונן על האצבע, עם אבן וורודה מבריקה ושתתאים לי ליד. אחרי שיטוט של יומיים בעיר, מצאתי אותה. הייתי בת שש. נסענו לבקר חברים בנתניה. לא זוכרת אותם, גם לא רוצה לזכור. היתה להם ילדה בגילי, אולי קצת יותר קטנה, ושיחקנו יחד. […]
דבר ראשון הוא היה גדול ודבר שני הוא היה אדום. או להיפך. מה שבטוח ששני הנתונים הללו סימנו עבורי את האפשרות לצאת למסע. פרטים טכניים אחרים לא העסיקו אותי כשקניתי אותו. רציתי שהוא יהפך לחלק ממני ובמובנים רבים הוא אכן הפך לסוג של בית. לא חסכתי בדברים שדחפתי לתוכו, יעילות […]
היתה זו הרפתקה שלא אשכח. הייתי בכיתה ב', אם אני זוכרת נכון. בכל פעם שעלינו לירושלים הצביעו ההורים מרחוק על הר "המסרק" והנה הפעם, לשם אנחנו נוסעים. חשבתי שאני יוצאת להרפתקה אטימולוגית (חקר מקורן של מלים): אולי בראש ההר אבין סוף סוף למה קוראים לו "המסרק", כי את הדמיון בין […]
