גליל זכוכית ארוך בקוטר מילימטרים ספורים הוא חוט או מקל? האם אפשרי בכלל חוט חסר גמישות או מקל כל-כך דק? סיב? אולי זה סיב? אופטי. כמו זכוכית מגדלת מבארת: כשיונח על תמונה יחשוף שורה מילימטרית שטמונה בה. כל נגיעה תפצפץ אותו ותותיר אבקה שורטת בין האצבעות. החוט-מקל-סיב הזה דומה לכל מה שהצילום מנסה לעצור: הרגע. כשצילום מתערב שם ב"רגע", נוצרת ריאקציה פיזיקלית וכימית שמעבה וממירה אותו לכדי בטון עבה, כבר לא שקוף ולא דק בכלל. קונקרטי כמו שרק קונקריט יכול להיות. אבל כשפוגשת אותו העין המתבוננת היא רואה אותו רק לרגע ותוך כדי כך מאבדת אחיזה בו, כמה שזה נפלא ומייאש שהעין הקלושה, שכמעט אף פעם לא תתבונן בו, היא חוט דק חדש ושביר. שוב חזרנו לחוט-מקל-סיב הנשמט ומתפוגג ובלתי אפשרי הזה, שאי אפשר לאחוז בו משום קצותיו.
(והנה נזכרתי שבדיוק לפני שנה נשברתי ועכשיו אני פחות או יותר שלמה עם כמה צלקות).
יפיפה. אולי כל היפיפה הוא שביר?
תודה יקרה, אולי כל החמקמק?
אני מת מהתצלום הזה.
בגלל כל מה שיש בפוסט הזה (חדות, רגישות נדירה, חכמה, חום ואהבה), בגלל כל מה שיש בך, אני אוהבת אותך.
לא! אבנר! צריכים אותך! ותודה.
ליזי, אין לי מילים בכלל. תודה יקרה שלי.