תגית: מסורת
צוטט ע"י ויקטור פרוסטיג
דנה שלזינגר
איפה החיים היום?
אז איפה החיים באמת נמצאים? אנחנו בחינוך ביתי. זה אומר שהבת שלי (בת ארבע וחצי) לא הולכת כל בוקר לגן ואנחנו מבלים את הימים יחד. אנחנו חלק מקהילה שמציעה שפע של מפגשים ופעילויות לילדי חינוך ביתי. חלק מהימים אנחנו נפגשים עם עוד ילדים, חלק מהימים אנחנו בבית, או בסידורים או […]
אברהם קורנפלד
עבודה פיסית
לא מזמן חגגתי לפיסי שלי שש שנים – גיל מופלג בשביל מחשב בימינו. בדיוק למחרת יום ההולדת החגיגי, הוא החל, בלי שום סיבה נראית לעין, להקפיץ חלונות של מצוקה ולהשמיע קולות של גסיסה. מיד חשדתי שמדובר בplanned obsolescence, אבל, אין ברירה – הגיע הזמן לקנות מחשב חדש.
"תקנה מק. עזוב אותך מפיסי. פיסי זה מעפאן. למה לא מק?" מנסים אנשי המק להחזיר אותי בתשובה. מספרים כמה שהמק שלהם מדהים ומושלם ומוכשר וחתיך, וגם אופה לחם קינמון משגע.
שפרה קורנפלד
דד ליין (מחשבה מאוחרת)
מודעת אבל זה גם סוג של דד—ליין. המקף הזה שמפריד בין תאריך הלידה והמוות כמו בשיר של יהודה עמיחי הוא דד־ליין. ("אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו"). רציתי לכתוב "מחשבה מאוחרת", על מודעת האבל שבישרה בשקט שמילכה צ'יזיק נפטרה במאי השנה. יצאתי לחפש את השיר של יהודה עמיחי, רק כדי לגלות שקוראים לו "חתונה מאוחרת". הרבה מקרים מצטרפים בחיי לאחרונה. אולי אני רק שמה לב פתאום...
דן אלון
דן חסכן
הפרסומת של בנק הפועלים עם דמות הטרול הכאילו-חביבה של דן חסכן מעצבנת אותי. גילוי נאות: היא מעצבנת אותי גם בגלל שקראו לי כך במשך שנים (ובעיקר כי אינני). היא מעצבנת אותי בגלל הרבדים שיש בה, הקיימים כמובן בעוד חברות גדולות שמטרתן לחנך את הדור הצעיר להתרגל אליהן מגיל ינקות, לדוגמה, מקדונלד'ס עם גני המשחקים בתוך הסניפים שלהם, שעושים לילדים התנייה לחזור ולשוב אל הסניפים מול חוסר האונים של הוריהם. למען יישור הקו, הפרסומת מגוללת את חוסר יכולתו של המיליונר הטרי והמנצח בתחרות "השרדות" נתן בשבקין לחסוך בכסף, ודן חסכן מסביר לו כיצד לעשות זאת, בדגש על קהל היעד הישיר שהוא ילדים והעקיף, והקובע כמובן, הוריהם. אז למה הפרסומת הזאת מעצבנת אותי? מכיון שהיא מונעת ממוטיבציה פסאודו אובייקטיבית ומנסה לחנך את הילדים באמצעות הוריהם להשתעבד לבנק.
רחלי חבה-שרפשטיין
Slow Wood
גילוי נאות לפתיחה, אני לא מתיימרת להיות אובייקטיבית. התאהבתי, שלא לומר מתקנאת כל יום מחדש. התמכרתי לחלוצות מגמת ה־Slow Wood בארץ. הן אפילו לא יודעות שהן כאלו, זה פשוט קורה, זה מה שהן עושות למחייתן ולמרבה המזל להנאתן. המגמה הרווחת והאופנתית שהחלה באיטליה, תחת השם המקורי Slow Food מתקיימת בכל […]
אנטייטלד מארח את זיו שניידר
מדור לדור
כמו ימיו של האדם, גם חייהם של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה קצובים. כשהם נולדים, יפהפיים ומבריקים, אנחנו מוקסמים מהם, מאמצים אותם לחיקנו ומטפחים אותם. לאחר זמן לא רב, הם מאכזבים אותנו. הצרכים שלנו משתנים, המכשיר לא מחזיק מעמד, וגם – יש דגמים חדשים בשוק, עם ביצועים הרבה יותר טובים. אנחנו פשוט […]
דן אלון
קומיקסריזום ומסורת
הפילוסוף ז'יל דלז המציא את המושג "ריזום", שמקורו דווקא בתורת־הצמח (ריזום = שורש, משהו שקוטעים אותו והוא רק ממשיך להצמיח עוד ועוד רגליים). הריזום מתאר מצב בו יש אינספור נקודות כניסה ויציאה א-היסטוריות בדימוי ובייצוג שלנו את האינפורמציה שאנו קולטים. דלז (ושותפו פליקס גואטרי) לא האמין כי יש דבר כזה […]
מירב פרץ
שוב יוצאים לדרכים
את הפרק הראשון של רומן המסע "בדרכים" סיים ג'ק קרואק בשורות: "הייתי סופר צעיר ורציתי להמריא. ידעתי שאיפשהו בדרך יהיו נערות, חזיונות, הכל; איפשהו לאורך הדרך תוגש לי הפנינה". "בדרכים" פורסם לפני כחמישים שנה ותיעד את המסעות הספונטניים של קרואק וחבריו ברחבי ארצות הברית. הספר נכתב במשך שלושה שבועות אינטנסיביים, […]
יובל אצקסון
נדל"ן נייד
לא מזמן התפרסמה ידיעה, לפיה במהלך רעידת האדמה החזקה (מאד) בצ'ילה לפני מס' שבועות זזה העיר קונספסיון, הסמוכה למוקד הרעש כ-3 מטרים מערבה. כל העיר כולה נמצאת היום במקום, סמוך אמנם, אך אחר. הידיעה הזכירה לי מסורת מקומית ששמה "מינגה", שנהוגה בחלק דרומי יותר של צ'ילה, באי צ'ילואה. משמעות המילה בניב המקומי […]
נורית קוניאק
שפת השילוט
בשיטוטיי ברחובות לונדון, נסוך על פניי חיוך תמידי למראה הטיפוגרפיה המעודנת על חזיתות החנויות. אולי זה משום שהשילוט הלונדוני הרבה פעמים נדמה כנעשה לאחר יד, הוא פשוט שם – לא מתאמץ להיות, נאמר בצורה צנועה, הומוגנית לרחוב ולבניין. כן, שילוט ברב חלקי העולם המפותח הוא תחום עמוק – אמנות בפני […]
