כמו ימיו של האדם, גם חייהם של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה קצובים. כשהם נולדים, יפהפיים ומבריקים, אנחנו מוקסמים מהם, מאמצים אותם לחיקנו ומטפחים אותם. לאחר זמן לא רב, הם מאכזבים אותנו. הצרכים שלנו משתנים, המכשיר לא מחזיק מעמד, וגם – יש דגמים חדשים בשוק, עם ביצועים הרבה יותר טובים. אנחנו פשוט ממשיכים הלאה. כיום, מעט מאוד מכשירי אלקטרוניקה מצליחים להישאר בסביבה מעבר לשנים ספורות, ואלו ששורדים במשך יותר מעשור נדירים אפילו יותר. במקום שבו כשלו הווקמן, המיני־דיסק, הוידאו וטלפון החוגה, ישנה משקולת פלסטיק אחת אשר שורדת כנגד כל הסיכויים – הפקס.
אני הייתי בטוחה שהוא מת מזמן, עד שנציג השירות הטלפוני של ספקית הסלולר שלי (לא אנקוב בשמה, אבל הוא שם של פרי הדר) התעקש שאשגר אליהם מסמך דרך הפקס. כן, ספקית התקשורת המתקדמת שלי, דור 3.5, שמחייבת אותי בחבילת גלישה, שולחת לי חשבונות לאינבוקס ומפתה אותי במסכי המגע שלה, רוצה לקבל ממני חתיכת נייר דרך מכשיר שפסגת ימי התהילה שלו בימים בהם מדונה הייתה עדיין נשואה לשון פן.
כששאלתי את הנציג על הבקשה התמוהה, הוא הסביר לי שתיבת המייל שלו אינה פתוחה עבור דואר חיצוני מסיבות אבטחה ולכן אני נדרשת לכתת רגליי אל מכשיר הפקס הקרוב. מסיבות עצלות נאלצתי לוותר על שליחת המסמך, מה שגורם לו לדהות כבר שבועיים על שולחני בזמן שאני מנסה לעכל את האבסורד.
ממה שהבנתי, הסיבה העיקרית להמשך השימוש בפקס ברוב בתי העסק – מלבד היעדר מחשב – היא העובדה שתשתית הפקס נחשבת לבטוחה יותר מהאימייל, אשר חשוף להפצת ווירוסים ותוכן זדוני ומסכן את מחשבי הארגון בפריצה (את כל אלו, אגב, לא זממתי לבצע מעולם). כך נוצר מצב בו רשת התקשורת עצמה אינה יכולה לבטוח בטכנולוגיה אותה היא מקדמת במרץ רב.
אולי בעצם חברת הסלולר שלי רק רוצה להיות בטוחה בכוונותיי, ולקבל ממני אישור פיזי לכך שאכפת לי. עדות לכך שאני באמת רוצה להיות איתה ולא עם אף רשת אחרת, שטרחתי לשאת את המסמך בידיי ולמצוא את המכשיר שישגר אותו עבורי, שצפיתי בו מחליק למטה בזמן שהוא מיתרגם, מרחק קילומטרים ממני, לאוסף פיקסלים שחורים על דף דקיק וזול, הוכחה למסירותי.
הנה יושב לו עד היום, כמעט בכל משרד, הפקס – דינוזאור לואו־טק בלתי מעוצב, שריד לימים בהם הייתה יותר משמעות לדף A4 ולמילים שנכתבו עליו.
ובמטה הראשי של חברת הסלולר, בקומה גבוהה עם חלונות מבריקים, ודאי יושב איש מכובד בחולצה מחויטת ומחכה. נפשו משתוקקת למגע, לרשרוש העדין, לכתם דיו מזדמן על האצבע, לפקס שלי, שאותו לא יקבל.
איזו מחשבה מקסימה. תודה.
מה שמדהים הוא שדפי הפקס אינם ניתנים לגיבוי ודוהים עם הזמן. כמו קבלות ישנות.
לפעמים אני חושבת שהם רק רוצים להקשות עלינו, שאין פה עניין קונקרטי. סתם סרבלת מערכתית. וסתם חוסר רצון להגיב בזמן אמת.
עוד אבסורד: שירותי פקס שונים מציעים חשבון "פקס וירטואלי" שמאפשר למשתמשים לשלוח ולקבל ישירות מהאימייל; כך שייתכן מצב שבו פקס הנשלח ישירות מחשבון אימייל אחד מיתרגם לאותות אנלוגיים רק כדי להיתרגם שוב ולנחות בחשבון אימייל אחר – של המקבל.
זה מרגש ומעורר הערצה לראות טכנולוגיה שמצליחה לשרוד כל כך הרבה שנים. הפקס מגיע לעבודה כל בוקר ב9 ומסיים ב6 בערב. בשישי-שבת הוא נח ובחגים לוקח חופשה. הפקס כלל לא מודע לקיומם של טכנולוגיות חדשות כמו טלפונים ניידים שעובדים נון סטופ 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה – אולי לכן אלה חיים כל־כך מעט זמן.
–
נראה שהפקס משמש היום ככלי תקשורת מקובלת בין ארגונים לארגונים אחרים. הבעיתיות קיימת כשזה נוגע לתקשורת בין לקוחות לבין ארגונים – הארגונים שוכחים את העובדה שזה מצריך מאמץ גדול מידי ע"י הלקוח. תמיד מפתיע ומרתיע אותי כשרוצים שאשלח פקס. אפילו אם יש בסביבה מכשיר פקס זמין, לא אצליח להפעיל אותו בלי עזרה צמודה של מישהו עם ניסיון בשליחת פקסים. אח"כ גם כמובן אתקשר לודא שהפקס הגיע בשלום ליעדו. בהחלט אבסורד. אם חברת הסלולר יודעת איך לשלוח לך לאימייל את החשבונית החודשית שלך (כך זה לפחות אצלי, בחברה שלא אנקוב בשמה, רק אומר שזה לא אורנג' ולא פלאפון) אין סיבה שלא יאפשרו לך לשלוח להם מסמך דרך האימייל.
תודה טליה.
באמת נדמה לפעמים כאילו חברות מנסות לסבך פעולות שיש להן פחות אינטרס בהן. כמו שמאוד קל להתחבר או לפתוח חשבון אבל מאוד מאוד קשה להתנתק.
לא הייתה לי בעיה לשלוח להם פקס אם היו, למשל, מחליטים שהם רשמית רטרו. זה פיצול האישיות שלהם שמפריע לי.
אולי נתחיל גם אנחנו כלקוחות לדרוש שכל הדואר הנכנס אלינו יעבור דרך פקס וירטואלי. הרי מי באמת יכול לסמוך על ארגונים כל כך לא החלטיים.
פתאום אני לא זוכר את הפעם האחרונה ששלחתי פקס. בטח זה קרה במאה הקודמת.
אכן אבסורד – חברות הטכנולוגיה לא סומכות על הטכנולוגיה אותה הן משווקות במרץ :)
ורק אני בתיאורך את קצב החלפת מוצרי החשמל והתחדשותם ולהלן הציטוט:
כשהם נולדים, יפהפיים ומבריקים, אנחנו מוקסמים מהם, מאמצים אותם לחיקנו ומטפחים אותם. לאחר זמן לא רב, הם מאכזבים אותנו. הצרכים שלנו משתנים, המכשיר לא מחזיק מעמד, וגם – יש דגמים חדשים בשוק, עם ביצועים הרבה יותר טובים. אנחנו פשוט ממשיכים הלאה
דימיתי בעיני את ההסבר לתופעת הגרושים/גרושות:)
…ולחשוב שפעם בבית החזקתי מספר נוסף עבור הפקס כדי שלא יעלו הפיפסים הארוכים/מעצבנים שלו על שיחות טלפון רגילות
ובכלל יכול להיות שגם הדינוזאורים של פעם אלה שמשמרים את שרידיהם גם הם סוג של מכשיר שאין בו צורך יותר? ומה זה אומר עלינו
תגידו, מישהו יודע מה זה "פקס בצבע"?
המשולבת שלנו הלכה, כנראה, לעולם שכולו טוב. היא משמשת בעיקר כסורק, אח"כ כמדפסת ולבסוף כפקס. 3-5 פקסים חולפים, חלפו, דרכה מדי שנה.
נכנסתי לאתר באג. ראיתי דגם נחמד במחיר סביר. ובמפרט הטכני כתוב: "פקס עצמאי בשחור-לבן ובצבע במהירות 33.6kbps, עם זיכרון עד 100 עמודים". עצמאי זה חשוב.
בחברת הסלולר, כמו בכל ארגון גדול, כמובן שהפקסים מתורגמים ישירות לקובץ דיגיטאלי. נייר דוהה כבר מזמן אין אצלם.
סליחה שאני יורד לקונקרטי, אבל נראה לי שיש איזשהן הגדרות שמאפשרות חוקית למסמך חתום בפקס לשמש כאסמכתא לאישור לקוח בניגוד למייל שאי אפשר להוכיח שאכן יצא מחשבונו של הלקוח. וגם אם מייל כבר יכול לשמש אסמכתא, אני מניח שפשוט יותר נוח לחברות גדולות כאלה לעבוד עם אסמכתאות פקסיות מאשר להלחם עם עורכי דין על כך שהמייל הוא אסמכתא חוקית.
מה שמביא לכעס המתבקש על כך שתכלס, החברות האלה יכולות לנהוג בנו, הצרכנים, במידות נוקשות ביותר – ולנו אין שום דרך מוצלחת להתאגד נגד "זוטות" כאלה. כי אנחנו שומרים את זכות ההתאגדות עבור מאבקים הירואיים יותר, כמו ביטול עמלות העו"ש, וגם שם דומה שאנו נוחלים כישלון.
וגיא, כן – יש דבר כזה פקס בצבע. אלא שדינו כדין הווקמנים והמיני-דיסקים – לא תפס. וכנראה כבר לא יתפוס.
איך זה עובד, הפקס הצבעוני?
עד כמה זה איטי?
האמת שאני לא יודע, על אף שלמכשיר הפקס (all in one) שלי יש יכולת לשלוח כזה. הסיבה שאין לי מושג היא שאף פעם לא ניסיתי, והסיבה שלא ניסיתי היא שבגלל שפקס צבעוני כל כך לא הצליח – אתה אף פעם לא יכול לדעת אם יש מולך מישהו עם פקס צבעוני או רק ש"ל – ולכן מן הסתם אתה שולח בש"ל…
Pingback: Tweets that mention מדור לדור
הפקס שרד עד היום בצורתו הארכאית רק מכוון שהוא כזה, והוא משמש את החברות כעוד אמצעי לעיקוב הלקוח מלהתנתק. וזה עובד…