יש כאן שני אלמנטים – העבר והווה שמתייחס אליו. שני האלמנטים האלה קיימים גם בתוך היצירה – בתור אלמנטים גרפיים – מן החד אלמנטים שמדמים את העבר בצורה מושלמת ומאידך אלמנטים גרפיים של ההווה.
–
שאלתי היא האם לא היה כדאי אולי להדגיש את הצורניות או הטכניקה של הצורות של ההיום כך שיהיו מובחנות יותר מן הצורות והטכניקה של העבר? בעיני כרגע הדברים יותר מדי מתמזגים ופחות מדי בקונטרסט. לא שהקונטרסט צריך להיות חריף. להיפך, הוא צריך להיות עדין. אבל האם עד כדי כך עדין או קצת יותר חריף?
טליה ורונית – תודה ^__^
אבנר – הטיפוגרפיה וסימני הדבק על הדפים הגיעו אלי כמו שהם, ישנים אניגמטים ויפים, היישר מערמה גדולה ליד פח זבל ברחוב ירושלמי. המפגש בין הציור לדפי האלבום היה מקרי לחלוטין. חיפשתי דפים להדפיס עליהם את דימויים ורק לאחר מעשה – התגלו הציורים כתחליף לתמונות וזכרונות בית סבתא רחוקים בפולניה.
נדמה לי שהמציאות הייתה קצת פחות יפה, אבל בכל זאת.
וואו. לזאת לא ציפיתי… וכזה הוא לפעמים תהליך האמנות – מקריות או תת-מודע שולטים בו בצורה חזקה…
–
המחשבה שלי עדיין תקפה, רק שהיא איננה ביקורת עלייך ועל העשייה שלך, אלא אך ורק ביקורת על היצירה הסופית. כלומר – אני לא חושב שהיית צריכה לעשות שום דבר אחרת – להיפך – מעולה שעשית מה שעשית כי רק כך יצאה היצירה אל אוויר העולם. אבל אולי יש ערך במה שכתבתי עבור היצירות הבאות שלך או של מי מן הקוראים – ועכשיו אפשר להכליל את הרעיון:
"כשעובדים עם אובייקטים רדי מייד (בין אם הם תלת מימדיים או דו מימדיים כמו במקרה זה) צריך לחשוב היטב האם ההתערבות שלנו, היוצרים, תתפס כמתמזגת אם אופיו של האובייקט המקורי, תתפס כמנוגדת לו, או שזה יהיה איפשהו באמצע".
–
והאמת שאפשר להכליל את זה גם על התערבויות באובייקטים לא רדי מייד. בגדול השאלה היא שאלה של שליטה על רמות של ניגוד בין פריטים שונים בתוך קומפוזיציה מורכבת.
מעניין.
נראה לי שעבור הצופה זה עשוי (אם לא יודעים מה החלק שאת הוספת) להיראות (אני מדמיין את זה תלוי בתערוכה) כאובייקט נמצא שכולו היה מוכן כך ומוגש לצופה כמו מסמך היסטורי.
ולכן כצופה, רציתי שיהיה מובחן יותר מה את עשית (על אף שאישית זיהיתי מה היה החלק שאת עשית, בעיקר מתוך הכירות עם ארנב לבן). פשוט כי זה מעניק לי הרבה יותר משמעות כשאני רואה פעולה של אמן ומנסה להבין אותה.
אבל – וזו נקודה מעניינת – נראה לי שלא פסול בכלל שיהיו גם יצירות שמונעות יותר לפי מה שהאמן מרגיש שנכון אפילו אם זה בא על חשבון ההבנה של הצופה. נראה לי האמת יותר מלא פסול, אלא הכרחי לעיתים.
–
נ.ב. אברהם וטליה – משום מה כרגע אני לא מצליח לצפות ב"ארנב לבן" (פיירפוקס 3.6, ספארי 5 וכרום 6) – שינתם משהו באתר?
אבנר, יש משהו מפתיע ומרגש בלשלוח עבודה לעולם ולקבל תגובות לא צפויות. לי למשל היה מאוד ברור שמדובר בדפים מתוך אלבום תמונות ישן, עם הכיתוב וללא התמונות (לא חשבתי על האופציה של קריאה אחרת).
־
אני מאמינה שבכל מקרה, מידת השליטה שלי בחווית הצפייה של אדם זה או אחר היא מוגבלת והיא תלויית תרבות, מקום, זמן ומצב רוח. לתפר הדק בין תקשורת חזותית, איור ואמנות. נסיעה בכביש מהיר בדרך ל____ או שיטוט ללא תכלית. (וזה לא אומר שלא צריך לקחת אחריות, אולי רק לקחת בחשבון שלפעמים הגולם קם לתחייה).
יאי! פולניה!
D:
אוי, זה כמעט כואב מרוב שזה יפה. פולניה!!
מקסים!
יש כאן שני אלמנטים – העבר והווה שמתייחס אליו. שני האלמנטים האלה קיימים גם בתוך היצירה – בתור אלמנטים גרפיים – מן החד אלמנטים שמדמים את העבר בצורה מושלמת ומאידך אלמנטים גרפיים של ההווה.
–
שאלתי היא האם לא היה כדאי אולי להדגיש את הצורניות או הטכניקה של הצורות של ההיום כך שיהיו מובחנות יותר מן הצורות והטכניקה של העבר? בעיני כרגע הדברים יותר מדי מתמזגים ופחות מדי בקונטרסט. לא שהקונטרסט צריך להיות חריף. להיפך, הוא צריך להיות עדין. אבל האם עד כדי כך עדין או קצת יותר חריף?
טליה ורונית – תודה ^__^
אבנר – הטיפוגרפיה וסימני הדבק על הדפים הגיעו אלי כמו שהם, ישנים אניגמטים ויפים, היישר מערמה גדולה ליד פח זבל ברחוב ירושלמי. המפגש בין הציור לדפי האלבום היה מקרי לחלוטין. חיפשתי דפים להדפיס עליהם את דימויים ורק לאחר מעשה – התגלו הציורים כתחליף לתמונות וזכרונות בית סבתא רחוקים בפולניה.
נדמה לי שהמציאות הייתה קצת פחות יפה, אבל בכל זאת.
וואו. לזאת לא ציפיתי… וכזה הוא לפעמים תהליך האמנות – מקריות או תת-מודע שולטים בו בצורה חזקה…
–
המחשבה שלי עדיין תקפה, רק שהיא איננה ביקורת עלייך ועל העשייה שלך, אלא אך ורק ביקורת על היצירה הסופית. כלומר – אני לא חושב שהיית צריכה לעשות שום דבר אחרת – להיפך – מעולה שעשית מה שעשית כי רק כך יצאה היצירה אל אוויר העולם. אבל אולי יש ערך במה שכתבתי עבור היצירות הבאות שלך או של מי מן הקוראים – ועכשיו אפשר להכליל את הרעיון:
"כשעובדים עם אובייקטים רדי מייד (בין אם הם תלת מימדיים או דו מימדיים כמו במקרה זה) צריך לחשוב היטב האם ההתערבות שלנו, היוצרים, תתפס כמתמזגת אם אופיו של האובייקט המקורי, תתפס כמנוגדת לו, או שזה יהיה איפשהו באמצע".
–
והאמת שאפשר להכליל את זה גם על התערבויות באובייקטים לא רדי מייד. בגדול השאלה היא שאלה של שליטה על רמות של ניגוד בין פריטים שונים בתוך קומפוזיציה מורכבת.
זאת אכן נקודה למחשבה, אבל אני אוהבת את החיבור שנוצר. לא מפריעה לי ההתמזגות בין הישן והחדש, להפך :)
מעניין.
נראה לי שעבור הצופה זה עשוי (אם לא יודעים מה החלק שאת הוספת) להיראות (אני מדמיין את זה תלוי בתערוכה) כאובייקט נמצא שכולו היה מוכן כך ומוגש לצופה כמו מסמך היסטורי.
ולכן כצופה, רציתי שיהיה מובחן יותר מה את עשית (על אף שאישית זיהיתי מה היה החלק שאת עשית, בעיקר מתוך הכירות עם ארנב לבן). פשוט כי זה מעניק לי הרבה יותר משמעות כשאני רואה פעולה של אמן ומנסה להבין אותה.
אבל – וזו נקודה מעניינת – נראה לי שלא פסול בכלל שיהיו גם יצירות שמונעות יותר לפי מה שהאמן מרגיש שנכון אפילו אם זה בא על חשבון ההבנה של הצופה. נראה לי האמת יותר מלא פסול, אלא הכרחי לעיתים.
–
נ.ב. אברהם וטליה – משום מה כרגע אני לא מצליח לצפות ב"ארנב לבן" (פיירפוקס 3.6, ספארי 5 וכרום 6) – שינתם משהו באתר?
אבנר, אולי המסך שלך בהיר מידי.
?
אבנר, יש משהו מפתיע ומרגש בלשלוח עבודה לעולם ולקבל תגובות לא צפויות. לי למשל היה מאוד ברור שמדובר בדפים מתוך אלבום תמונות ישן, עם הכיתוב וללא התמונות (לא חשבתי על האופציה של קריאה אחרת).
־
אני מאמינה שבכל מקרה, מידת השליטה שלי בחווית הצפייה של אדם זה או אחר היא מוגבלת והיא תלויית תרבות, מקום, זמן ומצב רוח. לתפר הדק בין תקשורת חזותית, איור ואמנות. נסיעה בכביש מהיר בדרך ל____ או שיטוט ללא תכלית. (וזה לא אומר שלא צריך לקחת אחריות, אולי רק לקחת בחשבון שלפעמים הגולם קם לתחייה).
יפיפה!
טימור – מסכים איתך.
אברהם – אכן הייתה בעייה של קונטרסט במסך… טוב לגלות את זה דרך אנטייטלד וסליחה על הטרטור.
יי!
־
ובקשר לארנב לבן – בשביל זה אנחנו כאן!