1.
מודעת אבל זה גם סוג של דד—ליין. המקף הזה שמפריד בין תאריך הלידה והמוות כמו בשיר של יהודה עמיחי הוא דד־ליין. ("אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו").
2.
רציתי לכתוב "מחשבה מאוחרת", על מודעת האבל שבישרה בשקט שמילכה צ'יזיק נפטרה במאי השנה. יצאתי לחפש את השיר של יהודה עמיחי, רק כדי לגלות שקוראים לו "חתונה מאוחרת". הרבה מקרים מצטרפים בחיי לאחרונה. אולי אני רק שמה לב פתאום.
3.
מחשבה מאוחרת על מודעת אבל, שלא הייתי מגיעה לכתוב אילולא היה הנושא החודשי דד־ליין. ולא הייתי מגיעה לשים לב לנושא החודשי אילולא שאלה אותי מישהי אם אני כותבת באתר "דד־ליין". ככה זה כשאתה אנטייטלד. מוצאים לך טייטל בכוח.
4.
מודעת אבל זה גם סוג של נוטן. לא נוטן מושלם, אבל הקונטרסט בין השחור והלבן עדיין מושך את העין להבחין במה שאין. כמו היום שנכנסנו לכיתה וחיכינו למורה שקפצה פתאום ממתחת לשולחן רק כדי ללמד אותנו שבכל מעשה אמנות חייבת להיות הפתעה.
5.
לא תמיד אתה יודע בזמן אמת אילו חוויות יחרצו בך סימנים, אבל מפרספקטיבה של שבע שנים נדמה לי שכל מה שלמדתי בבצלאל זה קורס אחד של יסודות בדו־מימד. מילכה לימדה אותי את כל מה שאני יודעת על צבע, צורה וקומפוזיציה. היא העזה לקבוע בפשטות- טוב מוחלט (נוטן מושלם), מעשה בינוני (לא העיף לי את התחת) וגרוע לגמרי (התבלבלת בסיבוב…). והכי חשוב, שבשביל מתח טוב צריך (כולם עכשיו במקהלה–) צורה גדולה מאוד, צורה קטנה מאוד ושלוש צורות ביניים.
מודעת אבל זה ממש דדליין. גם מצבה זה דדליין ושאר אייקונים שמסמלים את הסוף. אולי דדליין זה פשוט = סוף. מושג לא ברור.
מעולם לא שמעתי את שמה של מילכה עד שנפטרה, אבל לפי כמות האנשים שקיבלו את מותה בעצב מילכה נשמעת בן אדם מיוחד מאד.
היא באמת היתה בן אדם מיוחד.
אנקדוטה-
ב76' מילכה יזמה והובילה שביתת מרצים ארוכה בבצלאל. אמא שלי, שהיתה סטודנטית שם באותה תקופה, הסתובבה משועממת בירושלים- הגיעה לישיבה שם פגשה את אבא שלי. כך שבעקיפין מילכה אחראית לזה שאני קיימת (וגם אברהם, ובעצם גם אנטייטלד- וגם התכתובת הזאת ביננו).
וואו! איזו אנקדוטה משובחת! זה מרגש ממש! :)
וגם המחשבה מקסימה ומרגשת. .