אבל הכי אני אוהבת לעקוב אחר השבילים הנסתרים שחתרו בעצים ובענפים חיפושיות הקליפה. אלו בעצם מחילות שהחיפושית הנקבה מכרסמת מתחת לקליפה בשביל להטיל בה ביצים. החיפושית בוחרת לעצמה ענף בעץ חולה או מתייבש או מת, ומכרסמת בו את דרכה, בשביל מרכזי וכלפי מעַלָה, כדי שהנסורת המיותרת (זו שהחיפושית אינה אוכלת) […]
מה שמייחד מחברים … הוא שהם אינם רק המחברים של יצירותיהם ושל ספריהם; הם ייצרו משהו נוסף: את האפשרות ואת כללי ההיווצרות של טקסטים נוספים" (מישל פוקו, מהו מחבר?). לדעתי כבר הזכרתי את העובדה שטבע פראי לא עושה לי את זה. שלטים של לוטו או מודעת אבל, הם הטבע שלי. […]
עלמה חזרה אתמול מביה"ס עם דף עבודה, ובו דרישה לכתוב תאור ולצייר ציור בנושא "אם יכולת לעשות כל דבר, מה היית עושה?" במהירות רבה היא שלפה ממגירת החלומות שבראשה את ה"אני רוצה להגיע לחלל". והחלה לצייר את עצמה כאסטרונאוטית – עצומת עיניים – משייטת בין כוכבים וגלקסיות. מלאה בזכרונות נוסטלגיים […]
אני מתגוררת בטוקיו כבר כחמישה חודשים. רעידת האדמה תפסה אותי לבושה היטב לפני יציאה לסיבוב בשיבויה, צופה בעוד קליפ יוטיוב מטופש שנשלח אליי. דג השפמנון שחי מתחת לאדמת יפן החליט באותה שעת צהריים שלווה לשנות את תוכניותיי, להתהפך על משכבו ולנער היטב את כל הדירה על תכולתה ועליי. דלת הכניסה […]
החפצים עייפים
ולחשוב שהם היו כאן לפנינו
מה כבר אפריל?
כמה מקרים מן החיים
ושום גופה לא קמה לתחיה
מה שתמיד צריך לזכור
זה לברוח לפני הטקס
ואני חוזר
לפני הטקס
ואז לשמוע את השבועה מרחוק
וצעד אחד נוסף – לא לשמוע בכלל
בגלל רעשם של המכשירים שפועלים
...
איך מתחיל ריטואל עירוני? יום אחד קם אדם ומחליט לחבר מנעול לגשר, הוא כותב עליו את שמו ושם אהובתו ומשליך את המפתח לנהר. ריטואל אישי במרחב ציבורי. שנה מאוחר יותר, באותו מקום, הגשר כולו מלא במנעולים בגדלים ובצבעים שונים. אלפי זוגות מאוהבים, חורטים את שמותיהם על המנעול ומשליכים יחד את המפתח כסמל לאהבתם הנצחית. בביקור האחרון שלי בפריז, על ה־Pont des Arts גיליתי אלפי מנעולים מחוברים לגשר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה שמדובר בתופעה עולמית. בערים רבות נוהגים זוגות אוהבים לקשור את אהבתם במנעולים באתרים שונים בעיר. לעיתים התופעה הופכת למטרד של ממש לרשויות המקומיות, כשהמשקל של כל המנעולים מתחיל להוות בעיה ואז מתבצעת פעולה עירונית בה מסירים את כל המנעולים. אבל את הזוגות אי אפשר לעצור, והם מיד חוזרים ונועלים את אהבתם לגשרים, שערים ועמודים.
פעמים רבות כשעבדתי על פריים כזה או אחר לא זכרתי אם הוא עבור מים מינרליים או אבקת כביסה. חברת תעופה או בנק. הכל זהה. הכל חייב להיות מבריק וגדול ונוצץ.
אברהם קורנפלד שאל אותי אם יש אוביקט שאני קשור אליו אבל מוכן להיפרד ממנו. הנה תשובה לא מדוייקת. הבית של אמא שלי, על מרבית תכולתו, נשרף לפני כמה שנים. חלק מתמונות המשפחה שרדו. זה חשוב בהמשך. כמה שנים לפני כן, ההורים שלי עשו שיפוץ בבית. הם שברו קירות, הזיזו חדרים, […]
שבילים ודרכים הם הדימויים האהובים עלי מכל הדימויים כולם. שבילים ודרכים כמראות בנוף וכדימויים בעיני רוחי. דרך, אני חושבת, היא הַדימוי הארכיטיפי, הַמטאפורה המרכזית לתפישת הקיום שלנו. דרך היא דימוי הקשור בזמן ובמרחב; ותפישת הקיום שלנו – שהיא ליניארית, אקזיסטנציאלית, התפתחותית – אוריינטטיבית לזמן ולמרחב בהם ולאורכם מתנהלים חיינו. חיינו […]
הסרט העלה זכרונות של חוויות ילדות, לא זכרון של חוויה ספציפית, אלא את תחושת העוצמה של חוויות אלה, איזה כוח טוטלי היה להן. תנו לילד מה שתתנו והוא יפליג על כנפי הדמיון למחוזות הפנטסיה. כאשר נותנים לילד צעצוע, הצעצוע הינו סיבה טובה לבריאת עולם שלם המתעורר בו, והוא, הילד, מתקיים בו. כאשר אנחנו בארץ הפנטסיה, אנו שם בכל רמח אברינו ונפשנו. אין זה עיון מנוכר בעולם הנגלה כנפרד, אלא תחושה כוללת של אני, הדברים, ההתרחשויות, המשמעויות, הכל בזרימה אחת של התהוות היוצרת את המציאות. טרחחחח בוםםםםםם, וורום, וורום, אנננ... איזו זו תחושה פנטסטית, אני בורא עולם.
תות שדה זה כזה פימפ שיק: אדום פלסטיקי מבחוץ, מכוסה בטיפות לבנבנות של זרעים בפאטרן מושלם, והבפנים גרדיאנט עדין מוורוד לח ללבן צמרירי. למרות החזות המפוקפקת של התות אף אחד לא מתעכב על כך שברמה האסתטית זה קצת אינפנטילי לאהוב תותים. בכלל, כשזה מגיע לאוכל, אנשים מכבים את יכולות השיפוט […]
לפני כמה שנים בשיטוטי באמזון בנסיון להשביע את הרעב שלי לספרי מפות, נתקלתי בספר עם כותרת די מעניינת: How to Lie with Maps של מארק מונמונייר. כיוון שאמזון הפצירה בי […]
אורבניות היא תמה מרכזית בעבודתי הנוכחית. בדומה לסצינות כולן על דמויותיהן, האורבניות נמצאת בזיכרון שלי ולפיכך מצויה באף מקום. זיכרון מטושטש ששורט את הממשי, כמבנים שהגיוני שהדמויות תגורנה בתוכם. לעיתים […]
מצלמה זו קופסא די עדינה. סגורה. כדי שלא תקבל מכה, שלא תישבר, שלא יכנס אבק. על מנת לצלם היא נפתחת מבפנים: מפתח הצמצם הוא הפתח דרכו עוברות קרני האור אל תוך המצלמה, דרך העדשה עד הסרט או החיישן. אך האפשרות להחשף לא תלויה רק בפעולת הצילום עצמה, כי אם גם במבנה הקיים של המצלמה: חומריות העדשה, המהווה מחסום עבור חומרים או מצבים אחרים, מאפשרת לאור להכנס ולעשות את הדרך, להרשם כדימוי.
