ענת ספרן

איך מתחיל ריטואל עירוני? יום אחד קם אדם ומחליט לחבר מנעול לגשר, הוא כותב עליו את שמו ושם אהובתו ומשליך את המפתח לנהר. ריטואל אישי במרחב ציבורי. שנה מאוחר יותר, באותו מקום, הגשר כולו מלא במנעולים בגדלים ובצבעים שונים. אלפי זוגות מאוהבים, חורטים את שמותיהם על המנעול ומשליכים יחד את המפתח כסמל לאהבתם הנצחית. בביקור האחרון שלי בפריז, על ה־Pont des Arts גיליתי אלפי מנעולים מחוברים לגשר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה שמדובר בתופעה עולמית. בערים רבות נוהגים זוגות אוהבים לקשור את אהבתם במנעולים באתרים שונים בעיר. לעיתים התופעה הופכת למטרד של ממש לרשויות המקומיות, כשהמשקל של כל המנעולים מתחיל להוות בעיה ואז מתבצעת פעולה עירונית בה מסירים את כל המנעולים. אבל את הזוגות אי אפשר לעצור, והם מיד חוזרים ונועלים את אהבתם לגשרים, שערים ועמודים.

מול הסורבון מוצב פסל ברונזה של מונטנייה. הברונזה השחירה עם השנים אבל הנעל מבהיקה וזהובה. הסטודנטים מהסורבון נוהגים לשפשף את רגלו של מונטנייה כדי שיעזור להם להצליח במבחנים.

אני מנסה לחשוב על הסטודנט הראשון שעמד לחוץ לפני מבחן ליד הפסל, עישן סיגריה בעצבנות, ליבו מלא חששות. בהבזק מחשבתי לא ברור, פתאום הוא הרגיש שאם ישפשף את הנעל (דוקא את הנעל, ולא את השמאלית- את הימנית) יצלח את הבחינה. ככל הנראה זה הצליח לו, והוא דאג להפיץ את השמועה בקרב חבריו. ככה בונים מיתוס, עוד לפני עידן האנטרנט.

אף אחד לא ממש יודע איך מתחילים הריטואלים האלה. מה הסיפור הראשון? ואיך גדל הריטואל מהסיפור האישי לנחלת הכלל? ובעצם האם זאת לא דרך בה תושבי העיר לוקחים בעלות על חלקים מהמרחב הציבורי ושוזרים אותם לתוך חייהם האישיים?

ניסיתי לחשוב על ריטואלים שכאלה בתל אביב ולא ממש מצאתי. דמיינתי את הגשר שמעל שפך הירקון, במקום בו הנחל מגיע לים לצלה של ארובת רידינג, כלוקיישן הנבחר על ידי הזוגות התל אביבים לנעול את אהבתם.

מי יודע, אולי ברגע זה התחיל כאן ריטואל תל אביבי?
(אם כן נדע שהתפוצה של אנטייטלד ממש גדלה!)

מנעולים על הגשר בפריז

☼ עוד מאת ענת ספרן ← תמונה אחת שווה.