בזמן האחרון מסתובבת לי שאלה מציקה בראש. אני מתחבטת בה ושואלת אנשים מסביבי מה הם חושבים. אני יודעת שלא ירחק היום והשאלה הזאת תהיה מוחשית ולא היפוטתית והחלטתי הפעם להגיע מוכנה עד כמה שניתן. בעצם הכל התחיל בעקבות הסדרה h+ (וגם קצת בגלל מראה שחורה). שם לרוב בני האדם יש […]
על הטראומה המושרשת של המלחמה, של מידה כנגד מידה, של "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן…" אפשר ללמוד מן התצלום הזה של אחיקם סרי שמופיע בתערוכת צילום העתונות השנתית עדות מקומית 2012 שאני אוצרת השנה. לא בשל זרועות הידיים הנשלחות לאחוז באבלים, הזרועות המחזיקות את הגוף המחזיק […]
עיצוב ספרים נחשב לאחת מהפרקטיקות הנעלות בעיצוב גרפי וכזה הוא גם היצוג שלו באקדמיה. המסורת ואורך הנשימה המעורבים בהוצאה לאור של ספר מהווים אי מוגן של תרבות בקצב שונה ובסבלנות מורחבת מזו המאפיינת לרוב את עבודת המעצב. תחת עטרת קדושה זו התקיים בשבוע שעבר בבצלאל הכנס "מיכל הספר". הכנס השנתי […]
משפחה של חברים שלי היא משפחה מיוחדת, מאושרת לפי דרכה – דרך המשחק. במשפחה זו, משחק הוא לא עוד אחת משלל פעילויות פנאי אלא צורת חיים עיקרית. למשחקים מוקדש חדר מיוחד ומרכזי ובו שולחן סנוקר וכדורגל שולחן אבל הם מתרחשים – משחקי לוח, קופסא, קלפים וספורט – גם בסלון, במטבח, […]
באוניברסיטת סטנפורד נעשתה עבודת דוקטורט שחקרה האם אנשים מצליחים לזהות מנגינות מתוך תיפוף באצבע. אדם אחד מתופף מנגינה באצבע על שולחן ואדם אחר צריך לזהות את המנגינה מתוך התיפוף. המתופפים היו בטוחים שניתן לזהות את המנגינה בסיכוי של לפחות 1:2, בכל ניסיון שני המנגינה תזוהה. כלומר, לתחושת המתופף, התיפוף נושא בחובו את המידע על המנגינה בשקיפות שעשויה להיקלט על ידי כל אחד. בפועל הצליחו המקשיבים לתיפוף לזהות את המנגינה רק פעם אחת מתוך כ-40 ניסיונות. מדוע קיים פער כה גדול בין הערכת המתופפים לבין הזיהוי בפועל של המקשיבים לתיפוף? "קללת הידוע" – הידיעה משבשת את הערכת היכולת שלנו לתקשר עם חסר הידע.
לא מזמן ביקרתי בסניף הבנק שלי. גיליתי שלא הרבה השתנה; בין המראות הרגילים של אנשים אוחזים פתקי נייר, טלרים מנומנמים סופרים כסף ופרסומות רבות לשירותים בנקאיים, נתקלתי ביצור חדש: בקצה השורה של הבנקאים היו שני דלפקים חדשים, עם שלט גדול "בנקאי אקספרס" תלוי מעליהם. הרעיון דיי ברור: אין תור עם […]
במשחק נגד ברזיל עמדה צפון קוריאה דווקא בגבורה. היא אמנם הפסידה 2:1 אך שמרה על כבודה. זה חשוב, אתם יודעים וכולנו תקווה שלשחקניה לא יאונה כל רע לכשישובו למולדת האדומה. במהלך השידור נראה המאמן הקוריאני מניף את אגודלו אל־על כדי לשבח ולדרבן את שחקניו הנלחמים. תהיתי לעצמי – מה, גם […]
המציאות, ולא צריכים להיות מתרגלי זן כדי להבין את זה, נעה בקצב משלה. יום רודף יום ואם רק נפקח מספיק את העיניים ואת הלב כדי להתבונן בכך, נראה שכל יום יכול להכיל עולם ומלואו של התרחשויות ורגשות, תחושות ומאוויים, מעשים וחלומות. בין שורת אסונות כבירים ומעט שמחות גדולות עליהם אנחנו […]
