אבירם מאיר
בראשית ברא… נשמע מלחיץ
ללא בריף, בלי הזמנת עבודה וללא הקשרים הסטוריים או תרבותיים אין שום דבר שניתן להיאחז בו, להישען עליו או להיות מושפעים ממנו, אין אפילו שום דבר שניתן לצטט או להעתיק. מכלום, יש מאין, מחושך על פני תהום. מי היה הלקוח הראשון, אולי הכול־יכול שברא את האדם? האם הוא שהפך מיד […]
ענת ספרן
על מחסנים, ריחות ויפנים כמובן
כשלמדתי צרפתית הופתעתי לגלות שהמילה חנות בצרפתית- magasin דומה למילה magazine. בדיקה קצרה באינטרנט מגלה שהמקור מגיע דוקא מערבית- מהמילה שמשמעותה מחסן. מגזין כמחסן לרעיונות ודימויים. כשחושבים על זה, הרי דברים שממש צריך נשארים קרוב אלינו בבית (כמו ספרים), ודברים שאנחנו ממש לא צריכים מוצאים את דרכם לפח הזבל על […]
מירב פרץ and עופר כהנא
היום הראשון
עפר - יאללה, איך מתחילים?
מירב - חשבתי לחזור לנקודת ההתחלה. סיפרת לי שכבר ביום הראשון ללימודים בבצלאל היית ביקורתי ומלא ספקות.
אנטייטלד מארח את ענת עופרי
אנטייטלד מארח את יונית נעמן
תמצית
אֲנַחְנוּ נְעַלְעֵל בְּז'וּרְנָלִים צִבְעוֹנִיִּים בַּחֲלַל הַמְתָּנָה שֶׁל מִסְפָּרָה פּוֹסְטְ מוֹדֶרְנָה נָקִיץ כָּל בֹּקֶר בְּחִפּוּשֹ אַמַתְלָאוֹת נְפַרְפֵּר בְּגוּפִים שֶׁאֵינָם שֶׁלָּנוּ נְקַבֵּל כְּסָפִים מִבְּלִי עַשוֹת מְאוּמְ אֲנַחְנוּ נִתְפַּגֵּר בְּחַדְרֵי חֲדָרִים מִבְּלִי הָקִים קוֹל שָׁאוֹן וּמוּלֵנוּ יַעֲבְרוּ כָּל הָעֵת עַכּוּזִים, עֲגָבוֹת, שְׁאוֹלֵינוּ
אנטייטלד מארח את תומר אפלבאום
יעל פלג
רשימת המתנה
בראשית היו מגזינים. אחר כך בנו סביבם חדרי המתנה והמגזינים נותרו בערימה זנוחה, אנדרטת נייר לחרדה מפני הריק. אחר כך הצטרפו כסאות מרופדים יותר או פחות, מיני מזרקה מפכה בתוך עציץ וקירות עליהם נחות רפרודוקציות על נייר מבריק מדי (מונה, מאנה וכל היתר, ברירת המחדל המוכרת של המסגרות התועות). לא […]
צוטט ע"י מורן שוב
— אדם ברוך | קולות מן המחתרת. קשר עין, ידיעות אחרונות, 18.8.1979
דנה שלזינגר
היום הראשון: ניגודים, גבולות, כאוס ומרחב יצירה
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי־אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר, כִּי־טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, […]
אנטייטלד מארח את דוד ספקטר, עזרי טרזי ויונתן אסולין
לעמי דרך
ההסבר האהוב עלי להתפתחות מנהג הקשת הכוסות בשתיית יין הוא ששתיית יין מערבת ארבעה מחמשת החושים, הקשת הכוסות מצרפת גם את חוש השמיעה. עמי דרך היה זה שלימד אותי להקשיב לאסתטיקה של העיצוב. ״טינג, טנג, טונג״, כך תיאר עמי את אחת העבודות בביקורת בשנה ב׳ ללימודיי בבצלאל ובכך הפך תכונות ויחסים מורכבים במוצר לפשוטים כל כך להבנה ולחישה. עמי ידע לא רק לבטא במילים את האיכויות, או היעדרן של איכויות, במוצר אלא גם לשיר, לשרוק, לרקוד ולהאניש אותן. הנוכחות של עמי תחסר לי מאוד: החיוך, הקריצה, הצחוק, הטפיחה על השכם ומעל לכל היחס החיובי. הייתה לי הזכות להיות סטודנט ולימים גם קולגה של עמי. אעשה כל שביכולתי להמשיך ולהפנים את מה שלימדת אותי, עמי, ולהעביר מרוחך הלאה. אתה חסר לי מאוד.
