צוטט ע"י אברהם קורנפלד

אברהם, איזה תזמון!
בדיוק אתמול הייתי בבעיות עם הג'ומלה (למי שלא מכיר – מערכת לניהול תוכן באתרי אינטרנט) בענייני RTL – Right-to-Left – כיוון הכתב של ערבית, פרסית ועברית.
מה שמדהים בשרשורים שעוסקים בבעיות של תוכנות עם כיוון כתיבה זה – הוא שהם מלאים בתערובת של ישראלים, ערבים ואיראנים שעוזרים אחד לשני. תוך עזרה והתייעצות נוצר דיאלוג ביני לבין בחור חצי מצרי/חצי ירדני ודיברנו כמובן על פרשת הספינה. הרגשתי שזו הייתה הזדמנות אדירה לעשות משהו פרודוקטיבי – להציג את עצמי כישראלי שלא מזוהה עם כל דבר שממשלתו עושה – ולו בפני אדם אחד.
כעת אני מרגיש שלכיוון הכתב השונה ולבעיות הטכנולוגיות הכרוכות בכך וודאי יהיה מקום של כבוד בדיאלוג הישיר בין עמים שונים במזה"ת.
—
הערת שוליים: אדובי פתרו את הבעיה משלב מאד מוקדם בכך שקראו לגרסאות ה-RTL שלהם "ME" – ראשי תיבות של Middle East, אולי ברוח "מזרח תיכון חדש"… בתקווה לימים של שלום, אבנר

אברהם,
בעידן מודרני ברור למה לייעל זה קריטריון מוביל. בעידן פוסט-מודרני נראה ששאלת הזהות תתפוס יותר מקום ואולי אין לתרבות מקום לשנות את הכתב שבזכותו, למעשה, היא התקיימה ("יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל", אחד העם – כמובן צריך להחליף את השבת ב"ארון הספרים היהודי" ומובן לגמרי שהתרבות השתמרה בזכותו).
—
אבל עכשיו גם כבר לא בדיוק פוסט-מודרני, אלא גלובאלי. ומדברים גם על גלוקאלי. ובמדד הגלוקאליות – יש לי תחושה שאנשים היו נוטים ללוקאלי (השארת הכתב) על פני ביטולו (הנטייה לגלובליזציה). במיוחד בימים בהם הלאומיות (לפעמים לאומנות) חוגגת.
—
נראה לי, אם כן, שהשאלה הפונקציונאלית בימינו היא משנית לשאלות של זהות גלובאלית/לוקאלית.