כבר לא מעט שנים שאני מתעדת התרחשויות מתחת לחלון שלי. אותו חלון, אותה כיכר, ובמבט בכיוון הקבוע, גיליתי שהעולם הוא הנהר אליו אינני נכנסת פעמיים (הרקליטוס).
עדשת המצלמה מקפידה לקלוט תמיד אותה רחבה אפורה ושני שולחנות שח ושש-בש, והשאר – לפי מה שמתרחש. וקורים דברים. גם כשנדמה שלא קורים. לא הכל תיאטרון או דרמה. לפעמים אלה סיפורים ממש עדינים.
התצלומים כולם מתוארכים ושמורים תחת "מהחלון". אבל גם בלי התאריך אפשר להעריך את העונה בשנה. לפעמים לפי הצמחייה שבאדן החלון שלפעמים מציצה. לפעמים לפי לבוש המצולמים. לא אחת חיילי משמר הגבול נוהגים לערוך בכיכר מסדרים. לפעמים הם עטופים במעילים דוביים, לפעמים מפשילים שרוולים. יש לי לא מעט תצלומים שלהם, אבל המסדר שלהם, מה לעשות, מרובע.
אפשרות התגובות חסומה.