הרעיון שעיר היא מערכת אקולוגית אינו חדש ואינו מקורי. אך לאחרונה התחלתי לחשוב על חנויות בפרט כעל פרחים או על פרחים כחנויות.
הפרח הוא הוא האמצעי של הצמח למשוך חרקים על מנת להפרותו. החרקים הם שליחי האבקה והם מקבלים תשלום בצוף. בפני הצמחים עומדות שתי אסטרטגיות – לווא דווקא סותרות – אחת היא למשוך את החרקים באשר הם, ולקוות שהם יאבקו את הצמחים בני מינם. זו אסטרטגיה יעילה לפרחים נפוצים. לפרחים נדירים, או בעלי עונת פריחה קצרה, עדיפה התמחות במין חרק אחד או כמה מינים ספורים שלא יבזבזו זמן על על כל השדה אלא ירוצו ישר לפרח הרלוונטי. צורתם של הפרחים, צבעם, ריחם, גודלם נגזרים משילוב של תנאי הסביבה ואסטרטגית משיכת המאבקים האופטימלית עבור כל פרח.
מהבחינה הזאת הם דומים להפליא לחנויות. יש חנויות כלבו שמושכות את כל מי שבא. יש את "הכל בדולר" שמושכות את השכבות הנמוכות, חנויות מעצבים שפונות לקהל אמיד, יש את הבסטות בשוק שמציגות את הסחורה עצמה ויש חנויות שמציגות את הסחורה באמצעות דימויים (למשל תמונה של דגני בוקר על הקופסא). סלון כלות לא יערום את השמלות כמו שעורמים שמלות בשוק בצלאל. חנויות שפונות לצעירים יציגו סקייטבורד בחלון וישמיעו מוזיקה פופולרית ורועשת.
כל זה מובן מאליו. אבל דווקא בגלל שזה מובן מאליו מעניין לחשוב על על ההקבלה. למשל פרחים שמתחזים לפרחים אחרים או לחרקים כדי למשוך חרקים, אילו צבעים מושכים קונים ואילו קונות? איך צריך להיות מסודר חלון ראווה של חנות שמעוניינת למשוך את מצביעי 'יש עתיד'? את מצביעי 'הרשימה המשותפת'? חסידי ברסלב? אילו ריחות צריכים להיות בחנות נעליים? וטמבוריה? איזו מוזיקה טובה לקונדיטוריה ואיזה לחנות מוצרי חשמל? יש כל כך הרבה פרמטרים לשחק איתם (או לחתור תחתם).
וגם, כמובן, האינטרנט היא גם סביבה בדיוק כזאת.
אפשרות התגובות חסומה.