הצד היפה של הסיפור הזה הוא שיש כמה ימים בהם הערייה (לפחות בניו-יורק) אוספת את כל העצים מהרחובות, חותכת אותם לשבבים ומפזרת אותם בפארקים ובגנים הציבוריים. סוג של חזרה אל הטבע. ואם ממש רוצים אפשר לקבל שקית עם שבבי העץ שהיה פעם שלך, למזכרת.
עצוב ועזוב.. מסכימה עם אבנר בנוגע לצבעוניות, שמעבירה בי תחושה של מלנכוליה שגרתית. את מחשבת ה12 שהעלתי לאתר כתבתי בתחילת החודש, מריחה עוד עצי קריסטמס מפלסטיק.. היא בנויה מ12 "פריימים" שהראשון בהם הוא של חג המולד. בזכותך אני חושבת – למה לא משאירים את העץ בבית ? ובחג המולד רק מקשטים…? יש בזה ענין ששנינו הרכבנו קונטקטים, כנראה צילום הוא צילום הוא צילום. :)
נהדר ומחריד – כמו גוויות, והבתים בתי מטבחיים. הצבעוניות של החום והירוק מרגישה כל כל נכון וזה שבחרת לצלם בלי כחול בשמים עוזר לזה מאד.
תודה!
זה מעניין לראות משהו שבמשך כמה שבועות הוא כלכך סמלי, מרכזי וכמעט "קדוש" הופך בין רגע למיותר ומפריע
לא ידעו אחריתם. עד הרגע גם אני לא ידעתי. תיעוד מצוין של סיפור מצוין על דבר מעליב נורא. בטח יש תנועות מחאה נגד מנהג העצים לחג מולד.
הצד היפה של הסיפור הזה הוא שיש כמה ימים בהם הערייה (לפחות בניו-יורק) אוספת את כל העצים מהרחובות, חותכת אותם לשבבים ומפזרת אותם בפארקים ובגנים הציבוריים. סוג של חזרה אל הטבע. ואם ממש רוצים אפשר לקבל שקית עם שבבי העץ שהיה פעם שלך, למזכרת.
עצוב ועזוב.. מסכימה עם אבנר בנוגע לצבעוניות, שמעבירה בי תחושה של מלנכוליה שגרתית. את מחשבת ה12 שהעלתי לאתר כתבתי בתחילת החודש, מריחה עוד עצי קריסטמס מפלסטיק.. היא בנויה מ12 "פריימים" שהראשון בהם הוא של חג המולד. בזכותך אני חושבת – למה לא משאירים את העץ בבית ? ובחג המולד רק מקשטים…? יש בזה ענין ששנינו הרכבנו קונטקטים, כנראה צילום הוא צילום הוא צילום. :)
יפה כתבת גילי. צילום הוא צילום הוא צילום.