פתיחת הסניף של "H&M" בקניון עזריאלי חשפה עוד טפח מביך של הישראליות.
התנפלות בהמית על דלתות החנות. טירוף!
צעירות, זקנות, אמהות עם תינוקות בעגלות, הומואים, סטרייטים, חיילים – כל סוגי הישראלים היו שם, כדי למעוך ולדרוך זה על זו, בדרך לכניסה.
תוסיפו לזה את העובדה שהשבדים מצניעים-עד-רמת-ממדרים את האירוע, לטובת הנגעלים מאיתנו בעולם.
לא מפתיע, תודו.
העדר המתנפל הזה, מהווה את קהל היעד לשורת המחץ במסע הפרסום הנגדי של "קסטרו":
"We are the people of this city"
דו יו אנדרסטנד? ווי ליב אין תל אביב, אנד ספיק אינגליש! אוף קורס ווי דו…
להזכירכם, המטרה של קסטרו כאן, הייתה להדגיש את הישראליות של המותג! את הישראליות!
אתם צוחקים עלי? פאק דיס שיט
לא ארחיב על זליגת השפה והתרבות הישראלית, ירון לונדון כבר עשה זאת.
רק אציין שזה מביך ודוחה
דרך אגב, הביקורת פה מופנית באותה מידה מבחינתי גם ל"לאב איט" – תרגיעו, אתם כולה כמה בתי קפה בתל אביב.
אכן נושא רגיש. האם יש לעברית שלנו סיכוי לשרוד? לדעתי לא.
לא מפתיע באף מקום בעולם. ההלקאה העצמית והביקורת העצמית מיותרת לגמרי. נכון, אנחנו מדינה קטנה מידי מכדי להתעלם מאירועים כאלו, אבל אנחנו חייבים להפסיק לקחת את עצמינו בקנה מידה אמריקאי או כל קנה מידה מצוץ אחר. זוהי פאקינג ישראל.
לקח לי זמן לקשר בין שתי התופעות "הישראליות" בפוסט:
א. ההתנפלות בה.מ.
ב. הנהירה לאנגלית
הבנתי שכנראה לדעתך שתיהן מגיעות מאיזו תחושת פרובינציאליות.
אירועי ה.מ. אכן היו זוועה – אבל לדעתי צריך לנתח אותם בהשוואה למה שקורה במדינות אחרות – ולמצוא את הנקודה הייחודית לישראליות (במקרה זה – המכוערת).
דמיינו מאות אמריקאים במחנה אוהלים בשדרה החמישית מחכים לפתיחת חנות אפל כדי להיות הראשונים לקנות את האייפד/אייפוד/אייפון. המשותף לאירועי השקה בארץ ובחו"ל הוא תרבות הצריכה, שמעבר לרצון לצרוך הצליחה להעלות על נס את _מי_שהצליח_לצרוך_ראשון_. הזוי, אבל גלובאלי.
אז הנהירה לרכוש ראשון היא _תופעה_גלובאלית_ – מה בכל זאת ישראלי? לי נראה שחוסר הבושה + האגרסיביות. חוסר הבושה כי מהתיעוד נראה שבאותו אירוע בשד' 5 האנשים מקרינים מעט בושה על כך שהם לנים באוהל כבר יומיים בשביל מכשיר.
ואגרסיביות – מיותר לתאר. אבל שוב – נראה לי שבעולם יכול להיות אותו אורך תור אך בלי דחיפות, בנוסח "כנס, הגעתי אחריך" – "לא, כנס אתה".
יצא לי להיות בתור למועדון בברצלונה בסילבסטר. כולם מתודלקים ובכל זאת תור שקט, מסודר ואפילו מאד נעים. שונה.
לחלוטין אחד הדברים המציקים. בשביל להיות מזניב בעיר הזו אתה צריך לדבר אנגלית. העסק שלך שווה רק עם השם שלו באנגלית. עברית עוברת רק אם היא כזו מגניבה כמו הפוסטרים של פעם.
.
מטריף אותי אנשים שקוראים להם רענן אליהב, מדברים עברית צברית – אבל כותבים לי מיילים באנגלית.
.
או פרסומות כמו של קסטרו.
.
קיבלתי מייל לפני כמה זמן שהוציא איזה סטודיו לקראת חג כזה או אחר, והיה בו לא מעט טקסט, והוא היה שובבי כזה וסה"כ די מזניב. אבל מה: קהל יעד ישראלי, 100% אנגלית. למה? כתבתי להם בדיוק את זה והם אמרו שאני צודקת ושפעם הבאה הם ישימו לב.
.
מעניין אם הם כתבו את זה בנימת לעג או באמת…