יעל פלג

הומופוטוגרפיקוס
אלכס אפשטיין

האדם המצלם מבקש לשכוח
לרגע שהעולם (כלומר, הוא
קרובי משפחתו, חתולי רחוב
הישנים על מנועי המכוניות,
עצים בשלכת, שיניים תותבות
בכוס, כריכות של כל כרכי
אנציקלופדיית בריטניקה עם
הערות שוליים בכתב יד לא
קריא של בורחס, עשן סיגריות
נובלס, הירח שמצריך זום שאין
לרובנו, הסוגריים האלה, אריות
שמסרבים להישיר מבט מתוך
הכלוב, פסלים של גיבורים
ששמם כבר נשכח, עננים הדומים
במקרה או שלא במקרה לספינות
חלל, את, הדלת של הבית הזה
עם הפעמון המקולקל, קרביים
של פסנתר, אופנועים עם סירה,
ערימת גפרורים, מחוג שעון
קוקיה שלא זז, סכין וקליפת
תפוח, כל אלה ודברים אחרים
שאנו מכנים אהבה, זיכרון,
דימיון) ממשיך להתקרב אל קצו.