בלגן שלם. אין לחם, החל מהערב מדובר במצב של העדר, ורק איזה גשטאלט מייצר אשליה.
התנזרות, הסתפקות, צמצום, כמיהה, געגוע. בלי להעטף בריח הטרי ותחושה הרכה והביתית. "כשאומרים לחם מרגישים בבית" (כשמצטטים את זה מרגישים אוברדייט). בית שהוא לחם שהוא בית.
בבית-לחם, כך מוסרים, הלחם הוא מלחמה או איזה קדוש עתיק. כך או כך, גם כאן הוא חסר את היסוד הפשוט והמוחשי. אין אין אין וזה מה שיש, חורים.
הי עינת יקירה
כשיש חוסר, החורים מתחילים להתמלא במשהו אחר מזל שיש לנו בחירה.
טוב שלא נשארנו במצות עכשיו הבית שלנו מתמלא בריח של לחמניות……חג שמח ונתראה בקרוב. נשיקות
אני מת על התצלומים. כמו מערות. מבט חדש על לחם, ובשביל זה אנחנו פה.
מירי יקירתי, תודה, עוד דבר לכמוה אליו…
ואבנר יקר, אני שמחה לתגובות שלך, הן תמיד מרגשות וגם מאפשרות עוד נדבך. תודה.