"בימי קדם, הטובים שבאנשים למדו כדי להיות נכונים, לא כדי להיות משכילים" (ספר הטאו, תרגם ניסים אמון, הוצאה "Tao's" ו"אבן חושן") אחת לכמה זמן, בדרך כלל בתקופה שאחרי ה"בגרויות" (מבחני כניסה לעולם ה"מבוגרים"), אני מבחינה ברחוב בספרים ובחוברות, בדרך כלל בערימות. הספרים שליוו את הנערים והנערות והכינו אותם למבחן החשוב, מושלכים […]
בכתה י' מנהל בית הספר הזמין אותי לחדרו, שאספר לו על עבודת הבגרות שהגשתי בספרות. כתבתי על האנשת הארנבונים בספר גבעת ווטרשיפ. השתגעתי עליהם. למדתי את השפה שלהם. הרגשתי שהם אחים שלי (אלה לא דברים שספרתי לו). "יפה", הוא אמר, "ומה תרצי להיות כשתהיי גדולה"? השאלה הזו, כבר אז, נראתה […]
לפני כמה שבועות, התקיים מפגש עבודה בין נציגי קהילת המעצבים הישראלית, התאחדות התעשיינים ומשרד התמ"ת. המעצבים, ובניהם כמה ראשי משרדי עיצוב תעשייתי מובילים, הציגו את עצמם כנציגי "תעשיית העיצוב" המעסיקים מאות ואלפי מעצבים, עם מחזור של מאות מיליוני שקלים והיוצרים תוצרים עם ערך פי כמה יותר גדול. לפי דברי המעצבים, […]
בתחילת המאה ה-20 הצלם, הסוציולוג והמורה לואיס היין (Lewis Wickes Hine) פנה לצלם את המהגרים המגיעים לשערי ארצות־הברית, לאליס איילנד (Ellis Island). עם מצלמה בפורמט 5X7, פלאש מגנזיום ומה שנראה כרצון טוב ואמפטיה היין צילם את המהגרים המחכים (ומקווים) עבור האישור להכנס. צילומיו ידועים באנושיותם. כלומר, בכך שהצילום מראה אדם המביט למצלמה ולא מצלמה המסתכלת ב'סוג של בן אדם'. היין ביקש ללמד את תלמידיו לראות את האיש שמולם.
אני חושבת שהייתי בת 5 אולי 7, חוף פלמחים, יום שבת... חפרתי בור בחול, קרוב למים שיתמלא מהר. שתהיה לי בריכה פרטית משלי. הידים חופרות לעומק ומדי פעם מלטפות את הדפנות ומסגננות את הבור. משהו מנצנץ מבצבץ מתוך החול. חפרתי במרץ. שרשרת מוזהבת מלאה בירוקת ולה תליון עם השם 'אליהו'. רצתי לאבא שלי נרגשת להראות לו מה מצאתי. הוא בחן את השרשרת בארשת פנים רצינית ואמר: "זוהי השרשרת של אליהו הנביא". מה?! באמת?! זה ממש אוצר. את השרשרת החבאתי במקום חשוך בחדרי בתוך קופסא עם צמר גפן. אבקש משאלה...
לאחרונה אני אוסף אותן, בנות שמצלמות את עצמן ומעלות לאינסטגרם. הן נפוצות, ובכל יום מצטרפות לאלבום כמה תמונות חדשות. תמונה רשאית להיאצר באוסף רק אם הבחורה מצולמת לבדה, על ידי עצמה, מעין רגע של אינטימיות. אפשר לחלק את התמונות לכמה קטגוריות מרכזיות, או כמה טאגים שכיחים כגון צילום פנים, צילום חצי גוף מול מראה, צילום במיטה, צילום בחיוך או צילום רציני.
מה שטוב בשירה רדי מייד זה שהיא מגיעה עם ניקוד בילט אין (מתוך כרך 5 "גאוגרפיה-דרמה", אנציקלופדיה מכלל, הוצאת יבנה, 1972)
שמים ירדו אל הים טיפות טיפות טיפות אין ספור אושר שאי אפשר בידיים לתפוס אושר אין לו שִׁעוּר ועוד בעניין אושר: אושר, כמוהו כנס, יש את האמונה בו, יש את […]
דמיון הוא דבר חשוב כשמתכננים בניין. אפשר לדמיין איך הוא יראה מהסיבוב של הרחוב, מה יראה דייר במטבח עם הקפה של הבוקר, איך ילדים ישחקו במדרגות והשכנים יצעקו עליהם להיות […]
אם נחשוב על מדינה כמו על שרות. כל אדם בעולם יכול היה להיות אזרח כל מדינה, במידה כמובן שהוא מקבל על עצמו ככה וככה חוקים. ואז המדינה צריכה לתת לו […]
עיצוב תעשייתי היא כותרת שזקוקה לניעור רציני. זה כנראה התחום היחיד בעיצוב שמגדיר את עצמו לפי המקום שבו הוא מתבצע. אפשר להבין כמה זה מוזר אם חושבים למשל מה היה […]
והפעם בכובע של קהילת המעצבים. במסגרת המאמץ לקדם את תעשיית העיצוב, פעילות המתמשכת חודשים ושנים, אנו עכשיו מבקשים ליצור מדיניות ממשלתית לקידום העיצוב. בין היתר אנו ממליצים לרכז משאבים בקידום […]
אחרי שהאחד במאי הביא איתו ים של סטטוסים ומודעות בפייסבוק על יחסי עובד-מעביד ועל זכויות עובדים שנרמסות עדין ב־2012 במפעלים הרחק בפריפריה, אצל עובדי קבלן, אצל עובדי משק ביתי; אחרי שצפיתי בקמפיינים מבריקים ובמודעות מתוחכמות מכל העולם בנושא, אני רוצה לשאול: באמת?! אתם באמת חושבים שזה לגיטימי לעסוק בזה? וכשאני אומרת אתם - אני מתכוונת לאותם בעלי סטודיואים לעיצוב ולאותם מנהלי צוותי קריאייטיב במשרדי פרסום שעסקו בבריפים האלו.
זה לא נכון שאין אביב בארץ. הוא פשוט מסתתר מאחורי מסך עשן סמיך. עונת המעבר המבדילה בין אדמה רטובה לחול ים לוהט, זמן התעוררות הטבע מהחורף, זמן התחדשות, עונת היקסמות […]
