בחג הסוכות אני מרגישה בבית בכל מקום. המארחים למיניהם זוכים לכבוד ונהנים מלגיטימציה דתית, ואילו אני קופצת על ההזדמנות לעטות כובע אושפיזין. בשאר השנה אני מקפידה להסתתר תחת כובע שכזה בכל ביקור במחוזות רחוקים; להציץ ולנעוץ עיניים בלי בושה דרך חלונות זכוכית רחבים, היכן שרק ניתן (אמסטרדם מומלצת במיוחד). את […]
כמו ימיו של האדם, גם חייהם של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה קצובים. כשהם נולדים, יפהפיים ומבריקים, אנחנו מוקסמים מהם, מאמצים אותם לחיקנו ומטפחים אותם. לאחר זמן לא רב, הם מאכזבים אותנו. הצרכים שלנו משתנים, המכשיר לא מחזיק מעמד, וגם – יש דגמים חדשים בשוק, עם ביצועים הרבה יותר טובים. אנחנו פשוט […]
לא מזמן ביקרתי בסניף הבנק שלי. גיליתי שלא הרבה השתנה; בין המראות הרגילים של אנשים אוחזים פתקי נייר, טלרים מנומנמים סופרים כסף ופרסומות רבות לשירותים בנקאיים, נתקלתי ביצור חדש: בקצה השורה של הבנקאים היו שני דלפקים חדשים, עם שלט גדול "בנקאי אקספרס" תלוי מעליהם. הרעיון דיי ברור: אין תור עם […]
לא אדבר על יום כיפור סטנדרטי, כי את זה אנשים אחרים עושים טוב ממני. לא אפציר בכם להשלים עם החברים שבהם פגעתם ולא אעשה לכם "ריגשי" על זה שלא ביקשתם סליחה מזויפת לניקוי המצפון מכל דבר שיש לו דופק בפייסבוק. אדבר על יום כיפור של אינטגריטי יצירתי בלבד, ואם אתם […]
רשימת החטאים נמחקה משרתי אנטייטלד. למזכרת, הנה המחשבה הריקה וכמה עובדות על מיני-אפליקציית-מחיקת-החטאים.
כילד חלמתי להיות שחקן כדורסל בליגת האן.בי.איי – רציתי להיות כמו מייקל ג'ורדן. בכלל, אפשר לומר שהיו לי הרבה חלומות. רציתי להיות: וטרינר, שף, מוזיקאי, חקלאי, אינדיאני, רובין הוד, נזיר בודהיסטי או בלש. איך לעזאזל הפכתי למעצב גרפי? כיצד ויתרתי על החלום שלי לרוץ ביער ולצוד דובים לטובת ישיבה פאסיבית-אינטנסיבית מול המחשב?
המילה "תוכן" שגורה בפיהם של רבים לאחרונה, היא מגדירה משהו מאוד נחשק וערטילאי בעידן האינטראקטיבי. יש הקושרים את העיסוק האובססיבי בנושא הזה בפריחת תרבות הבלוגים והרשתות החברתיות. ההתייחסות לתוכנת הפלאש כאל מחלה, ההכרה בכוחה של המילה הכתובה באייצ' טי אם אל. הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לגעת בכמה שיותר אנשים, לייצר […]
1. לפעמים נדמה שזה רק עניין של זמן עד שאנשים יתחילו להגיע למנתח פלסטי עם תמונת הפרופיל שלהם מהפייסבוק ויגידו "דוקטור, ככה אני רוצה להיראות". 2. מסתבר שיש פסבדו־מדע כזה, פרסונולוגיה, לפיו ניתן ללמוד מניתוח תווי פניו של אדם על אישיותו. כבר בספר יחזקאל מחלקים את פני האדם לארבעה סוגים: […]
אחת לחודש, אני מרפה מוחי מהעיסוק התמידי בקונספט חדש / מחשבה / מעשה, הקשורים בעשייה היומיומית ובמהות העיצוב על כל שלוחותיו. וכל זאת כדי לקיים ולפתוח בדיון קבוע בנושא "העיצוב הישראלי – לאן", להוכיח שאכן "העיצוב עובד", לנסות לעשות מעשה שאינו יצירתי גרידא, בכדי להניע דברים ולהציף אותם בגלים שיגיעו […]
"התקופה הכי יפה שלנו עם אמא היתה בגטו ורשה, כי היא היתה כל הזמן בבית. היו לה הרבה תכשיטים ויכולנו לקנות אוכל. אמא היתה רוחצת אותנו, משכיבה אותנו לישון, מספרת לנו סיפורים, מאכילה אותנו. זה לא כיף?" "ילד מקבל את החוץ כמו שזה, שככה זה החיים. הייתי מונה את הגופות […]
אפשר לכתוב על זה דוקטורט, אבל צריך יהיה לחלק לקוראים המלומדים שקיות הקאה. זו הכלאה לא קדושה בין פרסומת ל"סרט תיעודי" (documercial), זה אימפריאליזם תרבותי יהיר, חסר בושה ואידיוטי. סרט אונס. אני לא מצליח לכתוב על זה משהו רהוט ומלומד. זה פשוט מעצבן אותי. גס ואלים מכדי להתעלם מזה, מגעיל […]
לא מזמן התפרסמה ידיעה, לפיה במהלך רעידת האדמה החזקה (מאד) בצ'ילה לפני מס' שבועות זזה העיר קונספסיון, הסמוכה למוקד הרעש כ-3 מטרים מערבה. כל העיר כולה נמצאת היום במקום, סמוך אמנם, אך אחר. הידיעה הזכירה לי מסורת מקומית ששמה "מינגה", שנהוגה בחלק דרומי יותר של צ'ילה, באי צ'ילואה. משמעות המילה בניב המקומי […]
כמו בכל מכבסה גם מכבסת המילים נזקקת לשימוש במרככים ועדיף כאלה המדיפים ניחוחות עזים. הצורך בניחוחות כמעט מובן מאליו. השימוש בהם נעשה כדי להעלות באפינו או בראשנו דמיונות מגרים, לעורר אותנו לעשייה, לדרבן אותנו לצריכה ואולי רק כדי לגרום לנו לאשלייה עם טשטוש הריח הטבעי. פרושה המילוני של המילה ניחוח […]
