אנטייטלד מארח את רן שאולי
גילי זיידמן
געגועי לקולנטה
קולנטה היא מכונה להדפסה אנלוגית של צילום מנגטיב צבע. חלקה באור (כדרכם של צילומים מודפסים) חלקה בחושך (כדרכם של ניירות צילום לפני חשיפה).
אנטייטלד מארח את מתן ליברמן
דן אלון
יש לי רעש בראש
קשה לי מאד עם שקט. אני חושב שלא כל כך קשה להבין זאת דרך פגישה עם העבודות שלי, הקומיקס, הציור והטקסטים. אני חושב שזו ההתגלמות הכי כנה של "אדם מצייר את עצמו": יש אקסיומה בעולם האיור היא שכל אמן מצייר את עצמו – הדמויות דומות לו, כולן, ההתנהגות והדפוסים שלהן […]
יובל סער
חדש, חדיש ומחודש
בוקר אחד, לפני כמה חודשים, התעצבנתי קלות אחרי שגיליתי שתיאטרון הקאמרי מעלה שוב את רומיאו ויוליה, והפעם במין עיבוד חדשני עם מסכי וידיאו או משהו כזה. אין לי שום דבר נגד רומיאו ויוליה, ובטח שלא נגד שיקספיר, אבל המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה כמה אפשר להעלות שוב ושוב את […]
אנטייטלד מארח את שירה שובל
אפשר לנשום עמוק
זהו. אפשר לנשום עמוק. לסגור את הכפתור של הג'ינס. לחזור הביתה. לעבודה. לשגרת השעמום. השקט. עברנו את פסח בשלום, עם כל הקניידלך. הצלחנו לדלג בין המשפחות. איכשהו השנה כמעט כולם יצאו מרוצים. המנגל נגמר, הפרה יכולה לחזור לרעות באחו של עטיפות השוקולד. תמו המסיבות (לא שהלכתי) והזיקוקין (רק שמעתי) והקניות […]
ענת ספרן
חדר שקט או מחשבות בתפזורת על שקט
כמה מוזר לכתוב פוסט על שקט בערב יום הזכרון, אחד משלושת הערבים הכי שקטים בכל השנה. כיצור אורבני, שנולד וגדל בעיר גדולה, אני מכורה לרעש או יותר נכון לרעש הלבן של העיר. שקט מסמל בעיני בעיה, מוות, חושך. לפני כמה שנים נסענו לבקר משפחה בקיבוץ יפה בצפון. הוא היה כל […]
