1. המספר 27 חילחל לתת מודע שלי, וצץ 27 פעמים בספר שאני כותבת. סתם, שלוש פעמים. אבל יחסית לבחירה שחשבתי שהיא אקראית- הייתי אומרת שזה הרבה.
אחת הדמויות היא בת 27 כשאנחנו פוגשים אותה לראשונה. דמות אחרת סופרת 27 צעדים כדי להגיע לחדר שלה שממוקם במסדרון שאין לו סוף וכל החדרים בו זהים. והגשם, שירד כל החורף, הפסיק פתאום בכ"ז באדר. באופן מקרי לחלוטין, התאריך שלקחתי על עצמי לפרסם בו מעשים ומחשבות הוא הכ"ז של כל חודש גרגוריאני. מי שיגלול אחורה לחודשים "שחור", "משפחה" ו"לימודים", לא ימצא אותי שם. (חוץ מבתא הוידויים, שם אני מכה על החטא הזה בדיוק). אבל הגיע חודש "עברית" וסאת רגשות האשמה שלי גדושה ועולה על גדותיה. מכיוון שאין בי מעשים, אכתוב.
2. הסיפור שאני מסיימת לכתוב בימים אלה ממש, מתרחש אי שם, על הר בירושלים של הסבנטיז. יכולתי לומר בשנות השבעים, אבל זה לא קרה אז, זה קרה בסבנטיז. וזאת רק דוגמא אחת. על ההר שבשמו אסרב לנקוב וכך לא יוכלו לתבוע אותי, היו נרקוטיקס, ושטיקים ופוילע שטיקים. היה ועד מוסר- או ליתר דיוק "מוסור-ועד" שהתכנס בכל שבוע בחדר המוסר הלא הוא ה"מוסוררום". היה ביסמדרש שהתלמידים חוכומים של פיסחוישיבה ישבו בו ולמדו איך מפרידים בין מילכיג ופליישיג. בין שמחה ושימחעס, בין ג'וז לקריסצ'נז. רחמונעס.
3. עברית שפה יפה, אומר כל מי שאינו דובר שפות אחרות. אבל האמת היא שהיא לוקה בחוסרים רבים. אני רצה למורפיקס לחפש כל כך הרבה מילים, רק כדי לגלות שהם אינם. ואם חסרים לי בה מילים, הרי שיותר מכל חסרים לי בעברית הזמנים. לא ידעתי כמה מעט זמן יש בעברית עד שישבתי לכתוב. ספרתי שלושה: עבר, הווה, עתיד, פלוס ציווי- שכולנו יכולים להסכים שזה מעל לזמן. (אני לא בלשנית וגם בבגרות בלשון הוצאתי בקושי 60. בחיבור קצת יותר. אם מישהו רוצה לתקן אותי- אשמח לגלות שאני טועה בנושא הזה). לשם ההשוואה- באנגלית יש 12, בספרדית 16. זה מכריח את הדובר לדייק בדבריו, אבל זה גם מאפשר לו לדייק בדבריו.
27. בכ"ז של החודש הבא אהיה כבר בת 31.
בתור התחלה, אולי תבדקי את עצמך לפני שאת מפרסמת:
מילה אחת -> מילים רבות, בנקבה. לכן, את רצה למורפיקס לחפש כל כך הרבה מילים, רק כדי לגלות שהן אינן.
אפשר לקרוא לזה קטנוניות, אבל לטעמי קשה להתיחס ברצינות לטקסט שנוגע לשפה ונגוע בכזו שגיאה גסה.
אולי גיל 27 זה הגיל אידיאלי. זה שנמצא על קו התפר שבין להיות צעיר ובין להיות מבוגר.
עדיין לא חוויתי כל הגילאים – אבל אם היה אפשר לבחור איזשהו גיל להתקבע בו לנצח – אני חושב שלא מעט אנשים היו בוחרים בגיל הזה.
27 זה ה18 החדש!
המספר 27 הוא למעשה 9 והוא מספר של השלמה והתחלה חדשה. זה נכון לכל תחום שהוא.
האמת היא שהתחלתי משיר של ג'ון דנבר:
"he was born in the summer of his twenty seventh year/
coming ho,e to a place he'd never been before"
אתמול זאת רק היתה דרך להתחבר אל תאריך הפרסום החודשי שקיבלתי על עצמי ואני תמיד מצליחה לפספס.
ho,e= home
סליחה
כובסת יקרה, אל נא תהיי כועסת.
אני טועה המון בזכר/ נקבה וטעויות גסות בהרבה מזו שציינת. מרוב פחד אפילו טרחתי ועשיתי דיסקליימר קטן (בגרות בלשון, ציון 60%, בחיבור קצת יותר)
מה שיפה בעברית זה שתמיד יהיה מי שיתקן אותך.
לפחות את עשית את זה בנעימות ולא פשוט הורדת לי 40% מהציון כמו שעשו החברים ממשרד החינוך.
כיף לקרוא אותך, כרגיל.
ואת לא לבד. הרבה קונספירציות ותיאוריות מתמטיות מייחסות לו ערכים של שלמות, גם גרפית והנדסית – הנה, אפילו בויקיפדיה דיברו על זה http://en.wikipedia.org/wiki/27_(number)
אולי בגלל זה הוא הופיע אצלך שלוש פעמים? :)
מתגעגעת אלייך … לא חשוב לי מי, מה, כמה, למה, שניים או שתיים – זוכרת אותך באהבה רבה ושולחת לך חיבוק גדול :-)
כיף לקרוא אותך, מחכה שיצא הספר ומתעניין כל כמה חודשים בהוצאת כנרת האם יש צפי. כרגע הבנתי שמדובר על סביבות פסח…
אברהם, הרבה כבר חשבו כמוך ו"בחרו" להשאר בני 27 (a.k.a. forever 27 club)
שפרה, זה מכריח את הדובר לדייק בדבריו, אבל זה גם מאפשר לו לדייק בדבריו. זו אמירה מאוד יפה.
מחכה לספר – מרגיש (מהפרק ששמעתי) שיש סיכוי שיגע בי חזק.
ובאשר לעברית – אומרים שאנחנו חושבים בשפת האם שלנו, כלומר במידה רבה גבולות המחשבה שלנו משורטטים על ידי השפה. וככל שנדע יותר שפות גבולות המחשבה יתרחבו. אז קודם כל, איזה מציק זה שבארץ כמעט לא לומדים שפות בבי"ס. ושנית – מה נורא גורלנו לחיות עם המחשבה המצומצמת שמכתיבה לנו העברית (אני מרגיש את זה בעיקר לגבי אוצר מילים ופחות לגבי זמנים, אבל גם). ותודה לאל על העושר שספגנו מהתרבות היהודית והעברית, שהוא נחמה פורתא על הנכות המחשבתית הקולקטיבית שלנו.
תודה על המחשבה!