הוא לא מוצא חן בעיני, הלוגו של המאבק. הוא לא חכם. הוא קרוב מידי למילים. כתוב "ב' זה אוהל", ורואים אוהל צהוב מאחורי ה־ב'. האוהל הוא משולש צהוב שיש לו שני משולשים צהובים קטנים בבסיסו, וכך אנחנו נרמזים שזה אוהל. אבל שמים לב אליהם רק אחרי הרבה מאד פגישות עם הסמל, ועד אז אתה פשוט רואה ב' יושבת בתוך משולש צהוב. בעל כורחי המשולש זורק אותי בכל פעם אל הצו־8 המפורסם ושאר מרעיו מהדואר הצבאי. אין צורך להסביר כמה קונוטציה צבאית מיותרת במאבק מהסוג המדובר.
אם כן, אני לא מרוצה מהלוגו. אבל זה ממש לא משנה. המאבק הזה מדהים, ובלתי יאמן ומפיח בי וברבים רוח של אמונה באנשים, כזו שכל כך היינו זקוקים לה. כמה הוא טוב. כמה חדש ומרענן. כמה סותר את כל מה שהיכרתי וחשבתי שאני יודע על המקום בו אני חי.
הזדמן לי להאזין לביקורת על פרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית של אחד מבית הספר לפני כחודש. כחלק מהביקורת שלו אמר אחד האורחים שבפרויקט מהסוג בו אנו דנים כעת, העיצוב לא ממש חשוב בעיניו. ראש אותה מחלקה שנכח גם הוא ושמע את הדברים השתנק לרגע, ומיהר לתקן ולומר שהעיצוב בהחלט חשוב, אנחנו "כאן כדי לדבר על העיצוב" וכן הלאה. חלופת הדברים הזו עלתה בראשי כשנתקלתי בלוגו המדובר.
לא. במקרה הזה העיצוב הוא הדבר האחרון שחשוב. אף אחד לא סופר אותו בכלל, ובצדק. סמל ה־"ב' זה אוהל" ממלא את התפקיד שלו בכך שצריך היה להיות שם משהו, כדי שאפשר יהיה להדפיס אותו על שלטים, חולצות ועמודי פייסבוק. מה זה המשהו הזה? לאף אחד לא איכפת, וכל סמל אחר היה ממלא את אותו תפקיד ללא כל השפעה על הדברים (כל עוד הוא פשוט וקריא). הוא נורא מכוער המאבק הזה. האוהלים, הזיעה המזורגגת, צואת העטלפים על שדרות רוטשילד. אין לו סטייל ולא סטיילינג. וזה לא משנה, זה לא חשוב. כי התוכן, והכעס ותחושת היחד הם כמו סופה שסוחפת איתה כל מה שנקרה בדרכה. אין שלט, או סיסמא, או פרט עיצוב כזה או אחר שיוכלו בעוצמתם למראה של 300,000 איש צועדים ברחובות, דורשים שינוי וצדק.
זה טורנדו שבצורה פלאית רק הולך וגובר. טורנדו נראה כמו טורנדו. אין צורך במעצב, תודה.
ניסחת בצורה מדויקת את מה שהרגשתי בימים האחרונים, כששמעתי דיבורים על מעצבים שנקראו פתאום "למתג את המהפכה", או על תחרות כרזות שהמנצחות מביניהן ייתלו בשדרת רוטשילד. כאילו שמישהו זקוק לאישור או זכייה כדי לתלות משהו ברחוב וכאילו יש זמן בכלל לתהליך מיתוג יסודי שאיש לא באמת נזקק לו.
כמו שאמרת, היה צריך לוגו שיהיה שם, והעיצובים הכי טובים שראיתי בשבועות האחרונים נעשו בכלל על קרטון בעזרת לורדים. פרץ היצירתיות שרואים ברחוב הוא מדהים, וכנראה שעלינו הוא גם קצת מאיים.
מסכים איתך מאוד.
לאחרונה חברה ביקרה את אחד הקרבות במלחמה חברתית אחרת, אמרה שהיא הזדעזעה. גם מטרת המלחמה ההיא בעיני הייתה נעלה מספיק כדי לדחות את הדיון האם הקרב ההוא נראה טוב או לא נראה טוב.
כששאלתי האם התוכן לא מאפיל על הצורה, היא אמרה, חשוב לא רק ה"מה", חשוב גם ה"איך". וזה הרגיז אותי. הרגשתי שיש בטענה לרמוז שהגישה הזו שלה היא בשונה מאחרים, בשונה ממני, בשונה מאלו שלא איכפת להם מה"איך".
האמינו לי, קוראי טוקבקים יקרים, לא תמצאו אצלי מסמך אחד שנכתב ברישול, וגם כשאני מבשל לעצמי בבית, האוכל יסודר על הצלחת בקפידה. ובכל זאת, לפעמים כדאי להתרכז גם בטעם של האוכל ולא רק בסידור על הצלחת.
ונחמד לדעת שיש גם מעצבים שחושבים כך.
פשוט מצויין
ניצן, בעניין אחר לגמרי-
אתה עוסק בדקויות של הוויז'ואל- ואני של מילים.
אי אפשר לקרוא להבעת דעה אינטילגנטית, מנומקת ואחראית (כשלך)- "טוקבק". וחברי אנטייטלד וודאי שאינם "קוראי טוקבקים".
(קטנוניות? סמנטיקה!)
ובכל זאת…
זהו המקום בו מצופה ונדרש שגם יהיה לוגו טוב, פוסטר טוב ושלט טוב. לא היו חסרים טונות של מעצבים מוכשרים שהיו מוכנים להרים את הכפפה במידה והיו מתבקשים לעשות זאת.
עיצוב הוא לא תחום שטחי שנועד רק לקשת, הוא נועד כדי לסמל, לחזק, להבליט ולחדד מסר. הוא חלק חשוב בגיבוש של זהות, הוא יכול לגבש וללכד קבוצה, ולסמל תחושה בצורה הכי סמלית ואקספרסיבית, וכן זו לא בושה לדרוש שזה גם יהיה עשוי טוב.
הפוסטר של אובמה בבחירות האחרונות של ארה״ב המעביר מסר טקסטואלי כמו
Yes we can, לא היה מצליח ללא העיצוב המדוייק הנכון והמיושב שנעשה לו, צלליתו של ארנסטו צ׳ה גוורה מסוגננת בצורה מעולה והפכה להיות איקון תרבות של ממש וכמובן הלוגו של טרטקובר עבור שלום עכשיו. הגאווה שלי בזמן ההפגנה, תחושת הטורנדו היא אכן מרגשת, ועם זאת לעם מגיע גם עיצוב טוב…
לעם אכן מגיע עיצוב טוב.
אך מה זה עיצוב טוב? האם זה עיצוב "יפה"? אופנתי? זכיר?
כפי שנכתב פה כבר, אני לא חושבת שלאופנה ואסתטיקה יש המון במשותף עם המאבק הזה.
בקשר לזכירות –
הלוגו ב' זה בית הוא דוקא אחד הלוגואים המצוטטים ביותר – אנשים מציירים אותו בעצמם על השלטים שלהם, שמים עליו אות אחרת כדי "להרחיב את המאבק" לתחומים שנוגעים להם [ובעניין שני המשולשים הקטנים, אמיתי – גם הלוגו של קוקה קולה משופע בפרטים שקשה מאוד לשחזר בעל פה].
ובקשר לחוכמה, או התחכום – גם ללוגו של גוגל אין איזה מטען מרגש מאחוריו [ אולי רק בחגים :) ]. אני מציינת את זה לא כדי לומר ש"בינוניות" ופשטניות זה מספיק, אלא כדי להדגים שלפעמים גם מה שחשבנו ל"לא טוב" דווקא יכול להיות טוב מאוד בדרך שלא ציפינו לה.
ובקשר ל"מיליון המעצבים המוכשרים שהיו מוכנים ליצור לוגו במידה והיו מתבקשים לעשות זאת" – אז זהו, שהחוכמה היא לא לעשות כשמתבקש, אלא ליזום ולהתנדב לבד – ובמקרה מי שיצר את הלוגו הזה בהחלט נמנה על אותו מיליון של מעצבים מוכשרים [ובמקום דיי גבוה יש לציין]. אלא שבניגוד אליהם, עכשיו הוא היה זה שהרים את הכפפה [ואת הראש מתוך הלחץ של פרויקט הגמר, ועוד אלף דברים שהוא עושה] כדי לעשות את זה.
האם הלוגו בדיוק קולע לטעם האסתטי שלי? אולי לא. אבל הוא בהחלט עושה את העבודה כמו ששום לוגו פוליטי מהשנים האחרונות עשה, "יפה" או "לא יפה".
אוף. זה נכון – השאלה היא למה אני -פה- מוכן לאונן על תחום כשאני יודע וחושב עליו את זה מדי יום.
מרחוק אולי דברים נראים קצת אחרת. יש תחושת "סוף סוף אנחנו (אתם) עושים משהו" אבל גם חשש שבסוף זה ימוסמס בגלל המצב הבטחוני / ספט' שהוקדם לאוג' / או בגלל ש"הם" מתערבבים ב"אנחנו" (אתם) ומדללים אותנו (אתכם). ואז – אם זה יגמר בלא כלום…
וגם: משולש צהוב הוא חצי מהדרוש למגן דוד צהוב. קשה להתעלם.
בתמונה – ליל הסדר עם חברים ישראלים שלומדים בסן דייגו.
[img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2011/08/IMG_9610.JPG[/img]
משחק שעשיתי לכבוד הפגנת ה-300,000 על הלוגו המדובר:
[img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2011/08/Matan Halberstadt small.jpg[/img]
אני חושב שלמרות הנסיונות הרבים לייצר זהות ויזואלית למחאה החוסר בזהות מוגדרת למחאה בולט במיוחד. מה שהוביל לנסינות נוספים לייצירת שלל זהויות ויזואליות ו"מיתוגית". הבעיה היא שהמחאה מכילה הרבה יותר מידי ערכים מכדי שאפשר יהיה לבטא אותם בשפה אחת או בלוגו אחד. אנחנו (העם) רוצים גם וגם וגם וגם. אנחנו רוצים הכל!!! הכל לא בסדר. וכשרוצים הכל – לא משיגים הרבה…