בכל פעם שממשלת הצללים, תאגיד-העל או מפרסם כלשהו רוצים לדחוף לנו משהו בניגוד לרצוננו הטוב, שיקול דעתנו, וההגיון הבריא, הם מציעים זאת בחינם, לעולם מציינים מפורשות ובאופן בוטה היותו של אותו דבר-מה נבזי חינם.
ראשית, תפיץ התעשיה שמועות, ותיצור הדהוד תקשורתי על ידי תעמולה והשתלת סוכנימילוליים באזורים בעלי חשיבות מיוחדת. לאחר מכן, תנסה התעשיה לשווק ולמכור אותו שירות/מוצר באמצעי פרסום אלימים ומתוחכמים. לאור אדישות ההמון התשוש, תספק התעשיה אותו שירות/מוצר בחינם, ללא תשלום וללא התחייבות, במבצע, בכפוף לתקנון, במקביל ליצירת דיון ציבורי מדומה, המעיד על חיוניות שירות/מוצר זה, יעילותו, שביעות רצונו של ההמון, התלהבותו וצריכתו הגוברת, ואזכורים שונים ומשונים בלתי-פוסקים, עד השלמת המשימה והטמעת השירות או המוצר בחייהם של האנשים, לאין חזור.
על כן, בפעם הבאה בה אתם נתקלים במלה חינם לצד מוצר, שירות או כל דבר אחר, חשבו פעמיים, חשבו שלוש פעמים, חשבו טוב טוב כמה פעמים שיידרש ואל תפסיקו עד שתבינו היטב, בצלילות מופלאה, מה יוצא לאותו ארגון מכך שתשתתפו בחגיגה, האם הייתם מוכנים לצרוך מוצר או שירות זה לו היו מציעים לכם כסף, ומה יהיה המחיר שיעלה לי לוותר על אותו מוצר/שירות, אם תינתן לי האפשרות, דבר שקרוב לודאי יתברר כלא אפשרי.
זכרו: חינם = חנמ = פקד = פקודה
דברים המוצעים בחינם (פקודות סמויות, פקודות סתר, פקודות סתרים):
מכשיר מעקב טלפוני
מכשיר ביות
תיק אישי חשאי מקיף (כולל כל תחומי החיים מלידה, דרך תחביבים, רגש, נטיה, מוצא, משפחה, פרנסה, עד מות)
סורק רשתית עין
סורק טביעת אצבע
סורק תוי פנים
מכשירים ותכשירים מעודדי סרטן ומיני גידולים
כלי ריגול
מעודדי שנאה
משחקים מדכאי מחשבה ודמיון
מוצרים מסיחי דעת
מבצע (בצע)
מלחמה (מלח, לחם)
עוורון
סתימת פיות
שיעול
מחלה
רעש
רעל
סבל
חוק
היעדר/עודף בחירה
זבל
עוני
שנאה
טמטמת
אסון
שואה
שכחה
שעבוד
זיהום
לכלוך
זיוף
מיסוי
ועוד!
2+2=5
הריני פוקד עליכם לסרב פקודת חינם!
דוגמא עדכנית ומרתקת היא תשלום ההוצאות והמסים באופן מקוון. מאמץ אדיר זה לגרום לנו לוותר על המגע האנושי וכל הביורוקרטיה, אי-הנעימות וחוסר האונים הנלווים אליו, בתמורה לשירות-עצמי יעיל, מכני ומופרט, הוא חלק מתכנית העל של התעשיה להפוך אותנו לצמיתים חסרי-כל, נטולי אפשרות בחירה (עודף-בחירה הוא אשליה של אפשרות, אך התוצאה זהה) ואף בלתי-מסוגלים להעלות בדעתנו שמץ מחשבה של אפשרות כלשהי, מלבד מצמוץ בלתי-רצוני לנוכח הבהוב תמידי של דימויים מנוגדים. בד בבד, מציעים לנו: – הצטרפות חינם לרשת המלקטת, מצליבה ומנתחת נתונים, פרטים אישיים ודפוסי התנהגות (ללא אפשרות להתנתק לחלוטין ולמחוק פרטים שהוזנו למערכת), כל זאת ברמה יחידנית ועולמית כאחד, – תשלום באמצעות טלפון נייד (יש לזכור: היום בחירה, מחר בכי רע!), – סריקת תוי פנינו, רשתית עינינו וטביעת אצבעותינו לשימוש בלתי מוגבל ובלתי מבוקר על ידי המדינה, – ועוד…
ובהמשך למלים אלה, הארה אישית. במהלך השנתיים האחרונות (שלוש?) נטרלתי חשבון ספר הפרצופים שלי מטעמים מוסריים. כמי שמאמין שהרשת החברתית נתמכת בארגון המידע החשאי, ובנוסף לכך מעודדת עדריות בהמתית מנוונת, החלטתי לנסות לחיות על פי עקרונותיי ולפעול. כתוצאה מכך, הוגלתי לאי בודד, חבריי ואני התרחקנו באופן כמעטבעי, אירועים רבים חמקו מידיעתי, והזדמנויות עבודה נמוגו.
תלונות טיפוסיות מצד אנשים המצודדים עם השיטה: זה לא חובה / אתה לא חייב / אתה יכול לבחור / לא בא לך – לא צריך / כל אחד עושה מה בראש שלו / ועוד…
מרגע שאותו שירות/מוצר סופק חינם והתקבל על ידי העדר, ההמון הנוהר כבהמה, האפשרות היחידה להתקיים בחברה היא לצרוך אותו, גם אם הדבר אומר לעשות זאת בניגוד לרצונך האישי, אחרת ירמסו אותך או ישכחו ממך, איני יודע איזו אפשרות פחות גרועה. הרוע הטמון ברמיסה או הפניית גב אלה, אינו תולדה של בחירה מוסרית קיבוצית כלשהי, אלא, חלק מאותה שגרת קיום אדישה המבוססת במידה רבה על רוע כתוצר לואי גולמי, ההולך ותופח ומאכלס היעדר תוכן רוחני כמנהג. רוב בני האדם לא אוכלים חיות מתות כדי להתעלל בבעלי חיים, ואף לא בכדי לשרוד, לעתים קרובות, עושים הם זאת פשוט כדי ללעוס.
אותם אנשים שטענו כי זו זכות ולא חובה, בכדי לעודד, לאפשר, לתת תוקף ולתמוך באותם שירותים/מוצרים, כעת טענו כי אני: קיצוני / משוגע / משונה / מוזר / מנודה / ועוד…
מאז נעקרתי מקרית גת, עיר מולדתי, יום אותו אזכור לעולם, היציאה מהעיר, מלווה בדמעות ובכי זלעפות, כתמונה מצהיבה ומטושטשת הנוגנת שובשוב במוחי, חש אני חסר-בית. מסיבות מגוונות וחמקמקות שחלקן אינן ידועות אף לי, מתגורר אני בבית הוריי במערב ראשון לציון. עיר זו, מערב ראשון, היא אחד המקומות השנואים עליי בתבל, אם לא השנוא עליי מכל. לאחרונה נודע לי כי העיר עוברת מיתוג מחדש. ראש העיר הנוכחי מוטרד מהתפתחות הערים השכנות והוא מעוניין לבדל את עירו כעיר הטכנולוגיה והחדשנות, ובכך למנף מעמדה (ומעמדו) ולמצבה לצד הערים הגדולות והמובילות במדינה, ומי יודע, אולי אף בעולם. כן, אין ספק, אני רואה את זה, מבעד לחלון הקומה העשרים ושתיים, בבניין שחוסם את הנוף למה שפעם היה חוף הים, מערכת מופלאה של כבישים מהירים, רמזורים, צמתים ראשיים ותתי-צמתים, תפאורה הנשלטת על כל חלקיה על ידי עבדים מיובאים, פסיפס זוהר של מותגים עולמיים המשכיח מחשבה וזכרון אודות מקום שהיה, ואיננו, לטובת הנחה שפג תוקפה.
העיר הופרטה, האדם הפרטי מת, לא ברור אם נרצח או התאבד, המדינה זנתה וזנחה אזרחיה, למעשה, אין יותר מדינה במובן המקובל של המלה, אלא אוסף של עבדים מבולבלים המשועבדים לחזיונות שוא, נשלטים בידי אלהים אנושיים ובלתי נראים המספרים להם סיפורים אודות אלהים והיעדר קיומו לפי המדע, עד להופעתו המחודשת במדורי האסטרולוגיה.
ההמון לא רואה קשר בין כל אלה, אין ביכולתו להפעיל שריר מחשבתי שכזה ואף לא להעלות בדעתו לרצות להפעיל שריר כזה או לדעת שהוא קיים, שחוק ככל שיהיה. ההמון נעטף על ידי התעשיה ברחם מעוות המשיב אותו למצב כמו-עוברי על ידי הצפתו במים מוזרים, וניתוקו מחושיו על ידי גירוי-יתר. התעשיה היא חבל הטבור המקשר בין ההמון, הנמצא בנסיגה התפתחותית, לבין ראשי תאגיד-העל, הלא הם האם המשגיחה והמפקחת.
מי רואה התמונה הכוללת? אף אחד לא מבחין במנגנון. זוהי קריאה להתעוררות, קומו!
רותם זה לא שם של שיח ?
כיף שיש באנטייטלד ניאו-מרקסיסזם.
קצת על סגנון – ההתחלה הזכירה לי את הכתיבה של בארת, הסוף את של איטאלו קאלווינו.
ובמבט יותר כולל – אני ממש התלהבתי משלש הפסקאות הראשונות. אחר כך איבדת אותי – כי הכל הפך למוכר יותר. המקוריות, בעיני, הייתה בדגש על ה"חינם" כתופעה המשעבדת. פייסבוק ומיתוג ערים זה כבר נושאים אחרים לדעתי.
גם אנטייטלד זה חינם? לא?
אני לא חושב שהפייסבוק הוא נושא שונה מחינם. הוא לדעתי החינם הכי מסוכן היום בעולם.
אני מודה שגם לי אין חשבון פייסבוק למרות שאנשים לוחצים עליי לעשות אחד יותר משלוחצים עליי להתחתן כבר, ואני דיי מסכים עם רותם שזה דבר נורא ואיום. אבל מצד שני נמאס כבר לדבר על זה. זה משעמם. אני רק רוצה להודות לך רותם על הדרך המקורית שבא העלת את הנושא.
שוב…
בהחלט נותן השראה ומעורר מחשבה, למרות שאני לא תמיד שותף, לפסימיות של הכותב. לפעמים כן, לפעמים לא.
רתם, אם יש לך זמן. קרא את הספר הגוגליזציה של הכל:
http://www.googlizationofeverything.com
או לפחות צפה באחת ההרצאות של סיבה ויידינת'ן, הוא מבריק.
הביקורת שלו בין השאר על "חינם" בהקשר הגוגלאי היא שגוגל הופכת לוולמארט של האינטרנט ע"י הורדת המחירים ואיתם איכות המוצרים ותפיסת האוטונומיה של הצרכן ויכולתו להשפיע על סביבתו. תציץ…
אנטייטלד זה לא חינם.
כי מי שמפעיל את הטנייטלד משלם. על שרת, על אתר, ואם לא על אלו אז על חשבון האינטרנט שמפעיל אותם.
מה שמחזיר לשאלתו של הכותב, מר גת – אם הייתם מוכנים לצרוך מוצר או שירות זה לו היו מציעים לכם כסף, ומה יהיה המחיר שיעלה לי לוותר על אותו מוצר/שירות, אם תינתן לי האפשרות.
והבחירה להישאר עם אטייטלד, היא התשובה.
בניגוד לתוצאות העגומות של ניסיון הניתוק של התודעה העצמית מהסטגנציה שמצויה בה התודעה הכללית.
הכתיבה מעוררת, גם אם לא מבינים או מזדהים עם כל פסקא.
הכתיבה מהפנטת, אולי בדומה לבארת בצורניות, אך בין הסגנונות המדוליים ניתן לראות סגנון ייחודי, קול אחר בוקע, וזכרונותינו מכתיבת רצף המגילה של קרואק ותנועת הביט, ומאידך את מעלותיהם של הדקונסטרוקטביזם ושל הכתיבה הראיקציונרית עולים וחולקים עונג ודחף בו זמנית.
רגע רגע רגע, חוק זה באמת בחינם. אז זה רע? גם החוק שמגן עליי מפני, נגיד, רצח עם? גם החוק שמחייב אנשים לנהוג בזהירות ולא לדרוס את ילדיי? אני מרגיש את זה. מישהו מרושע מרוויח מזה עכשיו כסף.
אסון זה בחינם? ומשלחת הצלה? ומה עם אמפתיה? אמפתיה זה חינם, זה בוודאי קונספירציה של ממשלת הצללים (מה לעזאזל קשורה למאמר הזה ממשלת צללים? מישהו לא עשה שיעורי בית לפני הכתיבה).
היי רגע… גם זכויות היסוד שלי הם בחינם!!! אני תובע לדעת מהו ארגון הצללים חורש הרעה שמרוויח על גבי מזכותי לחיים! מחופש הביטוי שלי! מחופש ההתאגדות! בוודאי סלקום או שטן בלבוש צבעוני אחר, או גרוע יותר – המכונה הקפיטליסטית חסרת הפנים שרק פוכרת אצבעותיה במחשכים וחורשת את המזימה החינמית הבאה.
ואיך לעזאזל "מיסוי" זה בחינם?
*טוקבק זה נכתב בחינם, ללא כוונת רווח. הוא מונע מתאוות רצח קפיטליסטית עיוורת לכתוב מניפסטים מבולבלים ומגומגמים כנגד אויב ערטילאי שגובב טלאים-טלאים ולקרוא לו באיזה שם טרנדי לא בהכרח קשור, כמו, נניח, "חינם". אחלה!