כבר שנים מלמדים אותנו שאנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ממש וילה בג'ונגל. ואחרי שחשבנו שלא נשארה אימה אחת שלא מרחפת מעלינו, נודע רק לאחרונה שהאיום הקיומי האמיתי, זה שביכולתו להכריע את ישראל במכה אסטרטגית אחת ומרובת ריכטרים אורב לנו בכלל מתחת לרגליים. התובנה הזאת מחלחלת אצלי כבר תקופה ארוכה אבל רק כשנושא השיחה בארוחות המשפחתיות עבר מטווח הקסאם לטווח ההשפעה של השבר הסורי אפריקני הבנתי שיש לנו אויב חדש בשכונה.
כדי להטמיע את המסר גם בקרב קשי קליטה וסתם שאננים משרד התשתיות דאג להפיק קמפיין ולעדכן אותנו בסכנה החדשה. הסרטון האינפורמטיבי בחסות הממשלה אמנם מרומז, אבל אפשר להבין ממנו בבירור שהאויב האמיתי הוא לא האדמה, לא הרעידה ואפילו לא הצונאמי שיבוא או לא יבוא בעקבותיה. האיום הגדול הוא הבית שאתם גרים בו והמשרד שאתם נמצאים בו כל יום במשך שעות ארוכות. כשהאדמה תרעד רק מי שישאר בחוץ ישרוד.
הגיע הזמן שכולנו נבין מה שהממשלה כבר הבינה בשבילנו. סביבנו נמצאים עשרות אלפי אויבים רדומים שמחכים לקרוס לנו על הראש בדיוק כשלא נצפה לזה.
היפנים הבינו מזמן עם מי יש להם עסק. נמזו - השפמנון האחראי לרעידות האדמה ביפן (ושוב תודה לפוסט של תמר)
בעצם זה די עצוב, אנחנו סומכים עליהם (על הבניינים, לא על הממשלה) שיגנו עלינו ועל הטלויזיות שלנו מהגשם והשמש והם רק ממתינים לשעת כושר להרוג אותנו, כפויי טובה שכמותם. אבל אנחנו לא ניתן לבניינים המנוולים למחוץ אותנו, כי כשהם יפלו אנחנו כבר לא נהיה כאן. הדרך היחידה להציל את כל מה שבנינו היא פשוט לעזוב ולשכוח מכל מה שבנינו. אין לנו ברירה אחרת: "אנחנו כאן והם שם".
מדובר בפתרון מעט מרחיק לכת, אבל כך גם האיום, תשאלו את שר התשתיות. כשחושבים על זה לעומק, החיים בלי בניינים לא יהיו כל כך שונים מהחיים היום. אם ירד גשם, נפתח מטריה; אם יהיה לנו חם נאכל ארטיק. מחירי הדירות לא יעניינו אף אחד וחוץ מכמה אדריכלים ומתווכי נדל"ן רוב האנשים יתרגלו לזה די מהר. תוך כמה שנים לא נבין איך בזבזנו את חיינו בהתלבטות על צבע הקרמיקה בשרותים (שלא לדבר על מידות האריחים) וכשהרעידה תגיע אף אחד כבר לא יזכור על מה עשו את כל הרעש.
נשמע לי מקסים הרעיון לוותר על ספונג'ות, זיפות הגג, תקיעת מסמרים חדשות לבקרים אך לעולם בין שתיים לארבע.
גם העניין הזה של להסתובב בלי מפתח יכול לעשות רק טוב לאופנה ולנפש.
לייק!
"המדינה הקומוניסטית היתה נתונה תמיד במצב של מלחמה בלתי מוכרזת נגד אזרחיה שלה. סטלין, כמו לנין לפניו, הבין את הצורך באויבים, וההגיון של המדינה הסטלינסטית קבע שעליה להיות מגויסת תמיד נגד אויביה- החיצוניים, אבל בראש ובראשונה מקרב בני הארץ. "
טוני ג'אדט, "אחרי המלחמה"
זו הפעם הראשונה שאני רואה את הפרסומת המגוחכת הזו שלא מציעה שום פתרון קונקרטי. לא ידעתי שמשרדי פרסום עדיין נוקטים בשנת 2011 בטקטיקת ההפחדות העתיקה. בטהובן מתהפך בקברו.
כדי לקבל איזו תמונה איך עובד הסטנדרט היפני למוד הרעידות בהכנת מבנים, הנה לינק לסרטון הסברה של חברה פרטית שעוסקת בהכנת מבנים לרעידות אדמה. מקווה שיוכלו בארץ לייבא משהו מהטכנולוגיה היפנית. (אפשר לקפוץ לדקה 2).
http://youtu.be/ymSj6arQFQI
אגב, המילה ג'ישין שחוזרת כל הזמן היא רעידת אדמה ביפנית. מאוד פופולרית בשיחות בחודש האחרון. :)
תמר, זה לינק מדהים. לא שאני מבינה איך בונים בתים גבוהים בלי יסודות, אבל זה כבר משימה של יובל להבין :)
טליה, אני חושבת, מבלי להבין יותר מידי בארכיטקטורה, שאני חיה כרגע בקופסת טאפרוור ענקית.
אולי יובל באמת יאיר את עינינו בעניין.
אגב, רואים שכתבתי את התגובה הקודמת על הבוקר :) תחביר מדהים..
היי ותודה למגיבים.
לדעתי אפשר ללמוד הרבה על תרבות מהצורה שבה היא תופסת אסונות טבע (ובכלל מצבי קיצון). אם אני מבין נכון, היפנים רואים את רעידות האדמה כרע הכרחי שאי אפשר להמנע ממנו, קצת כמו שאצלנו תופסים מלחמות. לעומתם בצ'ילה, גם היא למודת רעשים (כולל הרעידה המתועדת החזקה ביותר בשנת 1960) המילה Terremoto (רעידת אדמה) היא כינויו של משקה אלכוהולי פופולרי ומזעזע במיוחד המורכב מיין ביתי חצי יבש בצירוף גלידת אננס (!).
טליה/תמר – ראשית תודה על המינוי, תמיד חשקתי בתיק ההסברה. מן הסתם לא הבנתי את דברי הקריינית אבל זה נראה כאילו החיבור בין היסוד לבין המבנה עצמו מתוכנן לאפשר תזוזה בכיוון האופקי וכך להפחית את עוצמת הרעידות וההרס במבנה עצמו. אין לי מושג כמה זה אפקטיבי במבנים רבי קומות. בכל מקרה, זה ישר הזכיר לי את זה
http://untitled.org.il/?p=1906#1
בבחינת "מה היו קורה אם ל(בית של)סבתא היו סקטים"