שיחה בין אישה לבבואה על דברים שנמנעים לדבר עליהם בקול.
[לילה, חדר, ראי]
הַמְרָאָה I (דיוקן עצמי מול המראה), 2015.
הבבואה [מביטה באימה]: תסתכלי על היד שלך, לא יאומן! היד שלך, היא, היא כנף!
האישה מביטה בידה השמאלית שהפכה לכנף, מרימה אותה מעלה – מטה, ושוב מעלה – מטה , בהתחלה לאט ואחר כך יותר מהר.
הבבואה: תאמרי משהו, למה את לא מדברת? מה, הכנף בלעה לך את הלשון?
האישה [מצביעה בכנפה אל עבר המראה בפליאה]: תראי, גם לך צמחה כנף!
הבבואה [מביטה בידה הימנית בתדהמה]: אני לא מאמינה!
הַמְרָאָה II (דיוקן עצמי מול המראה), 2015.
זה לא יתכן!
כרגיל, רק על עצמך את חושבת,
תראי איך אני נראית!
אפשרות התגובות חסומה.