מושון זר אביב

לפניכם נסיון שלי להשתמש בשלושה סיפורים מספר בראשית בכדי ללמוד יותר על סוגיות עכשוויות של פרטיות, אינטימיות וקהלים נסתרים. הקטע הבא הינו חלק מהמאמר ״לדעת קהלים נסתרים״ שזמין לקריאה בעברית או אנגלית (מקור) בבלוג שלי. אני גם מצרף למטה וידאו של ההרצאה המבוססת על המאמר בכנס השנתי האחרון של איגוד האינטרנט.
————————–

מהתבוננות בהיסטוריה החברתית והתרבותית של הפרטיוּת… עולה כי “פרטיות” פשוט איננה רלוונטית ברוב החברות הטרום-טכניות והלא- דמוקרטיות…

אלה הם פני הדברים מפני שתפיסת “הפרטיוּת” המודרנית תלויה בהפרדה מובחנת בין העולם הציבורי לפרטי. בחברות שהן בבסיסן קהילתיות ונטולות מבנה לא קיימת הבחנה שכזו… כולם מכירים את כולם וכל דבר הוא עסק של כולם. כתוצאה מכך אין גבול חברתי ברור בין “פרטי” ל”ציבורי”.

— איאן גרהאם, “הכנסת פרטיות להקשר” (יוני 1999)

טיעוניו של גרהאם חזקים ותקפים. “פרטיוּת”, במיוחד כַּניגוד הבינארי ל”פומביות”, היא תפיסה חדשה למדי ששורשיה נעוצים בלידתם של מעמד הסוחרים, החלל העירוני והייצור המכני. אבל מה בנוגע לקהל הנסתר? כדי להתחקות אחר שורשיו עלינו לשוב להיסטוריה קדומה עוד יותר.

קהל נסתר בגן עדן

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל ה’ אֱלוֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה’ אֱלוֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ה’ אֱלוֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה.

— בראשית, פרק ג’, פסוקים ח-ט

אלוהים העמיד פנים שהוא אינו יודע היכן נמצאים אדם וחוה ומה עוללו. אך אחרי שהשניים אכלו מפרי עץ הדעת הדבר הראשון שהם הבינו הוא שהם חשופים כל הזמן לקהל נסתר, והדבר הראשון שהם רצו להגן עליו היה זכותם לפרטיות. זה היה המימוש הראשון של האנושיוּת, שמשמעותו הייתה שנגמרו הזמנים הטובים בחצר האחורית הנוחה, אך המטרידה מעט, של אלוהים.

וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.

– בראשית, פרק ד’, פסוק ט

במקרה זה עינו הכול-רואה של אלוהים משמשת לאכיפת הצדק בתיק הרצח הראשון. בתור קהל נסתר הוא כבר יודע מה קרה ואיפה הבל, בזכות יכולתו להיות כול-נוכח (Omnipresent). בכל זאת הוא נותן לקין הזדמנות להודות, אך קין נתלה באנושיותו המוגבלת ובאי-היותו ישות יודעת-כול. קין יודע שאלוהים תפס אותו על חם, ותגובתו היא התקוממות כנגד “החשיפה הלא הוגנת” של הפשע הבלתי מושלם שביצע.

קהלים נסתרים ממוסדים – מאלוהים ועד המדינה – נוצרו כדי לסכל את מעשיהם של בני דמותו של קין בעולם הזה. יש לעצור ולהעמיד לדין כל מי שרוקח בחשאי מזימות נגד טובת החברה. ביטחון היה הרקע לדיון על פרטיוּת לפני אסון התאומים ואחריו, אך התקפות הטרוריסטים השתלטו על הנושא כליל. אפילו הביקורת על המעקב התאגידי אחר נתונים מתנהל כעת על רקע ההקשר הזה: “מה יקרה אם גוגל תמכור את הנתונים שלה לסי-איי-אי?” “מה באשר לפרטיות של פעילים פוליטיים בסין?” אלה אמנם שאלות מוצדקות, אך הן דוחקות את הדיון לשוליים הקיצוניים ולמתחים העזים השוררים בין קבוצות פוליטיות קיצוניות לבין ממשלות מגוננות מדי. על רקע זה רבים יחשבו כי הזכות לפרטיוּת היא חתרנית ויטענו כי “אין מה להסתיר”. זה הזמן לשאול, האם הפרטיות נועדה רק לטרוריסטים?

אין מה להסתיר?

כדי להבהיר סוגייה זו הבה נשוב לקרוא עוד בספר בראשית:

וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו בַּחוּץ.
— בראשית, פרק ט’, פסוקים כא-כב

נוח דפק את הראש והתעלף בתוך האוהל שלו, עירום. אפשר להבין אותו – הוא הרוויח ביושר את הזכות לחגוג אחרי שבצר את פירות הכרם הראשון שנטע אחרי המבול. בנו חם התנהג בצורה די גועלית כשראה שאבא שלו מעולף ומחוסר צניעות באוהל וחלק את המידע עם שני אחיו כדי ללעוג לחוסר האונים המביך של נוח. חם בן ימינו בוודאי היה שולף את הטלפון הנייד שלו ומעלה תצלום לפייסבוק, וכך חושף את נוח לקהל בלתי נראה רחב הרבה יותר, שממנו לא היה מסוגל להתפכח לעולם. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שפרסומן של תמונות מביכות שכאלה היה מחסל את סיכוייו של נוח לקבל עבודה בעתיד, ולא משנה כמה מינים הוא הציל מהמבול.

כשנוח התפכח הוא כעס מאוד וביקש מאלוהים שיעניש את חם. אלוהים נענה לבקשתו ובכך נעמד לימין נוח בציפייתו שלא יחשפו אותו לקהל בלתי נראה, גם אם הקהל הזה הוא ילדיו שלו וגם אם הם בלתי נראים בגלל הרגלי השתייה שלו. נוח היה רחוק מלהיות טרוריסט, ובכל זאת הוא ציפה לתחושת פרטיות בסיסית. הוא ציפה לאמון בסיסי שיאפשר לו ליהנות ממשקה עם משפחתו באוהלו בלי שינצלו אותו מאחורי גבו. אם אדם לא יכול לצפות לאמון מינימלי כזה, למה לו לטרוח לטעת כרם? למה לו לטרוח לבנות תיבה?

☼ עוד מאת מושון זר אביב ← לשחק בציצים