אורח נטה ללון, ראה שנוח לו ולן עוד טיפה, ניכס את המיטה, את החדר, את הבית, את הארץ ואת בעלי-החיים בה. השיכחה החלה לכרסם בו ואיתה עובדת היותו עובר-אורח. כשהתחשק לו לאכול משהו, כמו ביצה לחביתה הוא הבין שרק התרנגולות הנקבות מועילות לו וזה בסדר לערום את האפרוחים הקטנים ולהתעלם מציוציהם עד שהם מתים. הכוח שיש לך כשאתה מחליט שיש לך כוח עשוי להיות מבלבל.
מבוסם הוא יצא לטייל בחוף הים ומתוך אותה שיכחה, שכח גם את בקבוק המים שלו על החוף. בדרך הוא ראה שמישהו השאיר כף פלסטיק שבורה. לרגע הוא נזכר שהוא רק אורח והניח שמישהו יאסוף את זה, כנראה הגלים המלחכים את החול. הוא נעצר ועמד מוקסם, שאף מלוא ריאותיו, הריח את המלח, הקשיב לגלים המתנפצים, חיפר את כפות רגליו היחפות בחול ומבלי משים דחף הצידה עם הבוהן את הכפית השבורה.
אורח נטה ללון מחוסר ברירה. אף אחד לא התייעץ איתו טרם נטה ללון.
את השאר עשה מתוך ברירה. לעיתים מחוסר ידיעה,מטיפשות לרוב
מאי-איכפטיות ומאנוכיות.
לאחרונים מגיע שהכפית השבורה(אולי שהוא עצמו זרק) תתקע עמוק בבוהן.
אבל לרוב הכפית השבורה נתקעת בבוהן של האורח שבא אחריו שכן איכפת לו.
וכאן אנחנו מגיעים למושג הצדק. וזאת כבר סוגיה אחרת.
(אגב , התמונה יפה ).
האם באמת דחף מבלי ששם לב את הכפית השבורה?
צילום יפיפה….מחכה לעוד בצימאון ולא שכחתי את הבקבוק….נשיקות
לרגע דקר לי בנקודה האדומה
רצה לשתות חלב.לקח פרות,הפריד אותן מעגליהן (וגם גדי בחלב אימו),הפך אותן למכונות חליבה,בוקר וערב…
תודה ישער, כמו ביצה ותרנגולת… מי התחיל?
מירי, איזה כיף, זה נותן לי משמעות, תודה.
מורן/מישל, איך תמצתת הכל לחמש מילים. איזה דיוק, אין כמוך.
תמרי, אאוץ'. זה אין-סופי, אני מרגישה כל-כך קטנה מול זה.
(למרות שכמה קטנה כבר אפשר להיות כשמחפשים אותך למדונה-אסתר – המלכה).