באביב האחרון יצא לאור בהוצאת מפה הספר "ארץ שיר סיפור", אותו כתבתי. הספר מציג עשרות שירים שנכתבו על הארץ במאה השנים האחרונות, מהחרמון ועד אילת ונואיבה, ועושה חיבור בין סיפורי השירים לסיפורי המקומות עליהם נכתבו. הספר מזמין, את המטיילים ברגל ואת טיילי הכורסה, לצאת לטיולים בנופים, בזמן, בסגנונות מוזיקליים שונים, בין משוררים, פזמונאים, מלחינים וזמרים. אני מרשה לעצמי לצטט אותי ומביאה כאן קטע מפתח הדבר של הספר:
"אם סיפורים הם הבסיס למה שבמבט לאחור מכנים היסטוריה, אז שירים הם גירסאות הבונסאי שלהם – קצרים, מסוגננים ומכילים את תמצית ההווייה. הם מנסחים בשורות קצרות את מאוויי הנפש והלב, מהללים וממללים את מי שנבחרים לגיבורים, מספרים על עונות השנה, על נופים, על החומרים מהם מורכבים החיים. שירים הם סיפורים בבתים קטנים. כשמוסיפים להם לחן ואפשר להתחיל לשיר אותם יחד הם מקבלים משנה תוקף והופכים לדבק שמאחד בימי שמחה ויגון אנשים, חברים, משפחה, קהילה ועם.
השירים המופיעים בספר "ארץ שיר סיפור" קשורים לנופי הארץ. המוקדמים שבהם נכתבו במקביל להבשלת הרעיון הציוני, השפה העברית ומדינת ישראל. קשה להאמין, אבל לפני מאה שנים עדיין נזקקה העברית עדיין לטיפול נמרץ ולהחייאה דחופה כדי שיוכלו לעבוד בה, לחלום בה, לקלל בה, וגם ללחוש בה דברי אהבה ולשיר בה.
העברית, שנשענה על התנ"ך, התחדשה ונעשתה שוב לשפת אם. הפזמונים שהחלו להיכתב בה שיקפו את אופן הדיבור ואת צורת המחשבה של הזמן. בהדרגה הפכה העברית משפה מליצית ומצוחצחת לשפה מדוברת שעירבבה גבוה ונמוך, נזקקה לקלישאות ואחר כך התנערה מהן, תיארה בלשון רבים רצונות של עם ותנועה וקולקטיב, ואחר כך מרדה ב"ביחד" ועברה לקול פרטי יחיד.
התרבות הארץ־ישראלית המתחדשת נזקקה לגיבורים ולמיתוסים, כדי להתקרב לאדמת הארץ. כשפתאום קם אדם והרגיש שהוא עם והתחיל ללכת, קל היה לחזק את הקשר לארץ ולמדינה באמצעות האמנות הפופולארית ביותר – הפזמונאות. לכתיבת השירים, אלא שהפכו למזוהים עם הפסקול הארץ־ישראלי, נרתמו מיטב הכשרונות – בכתיבה, בהלחנה ובביצוע.
ראשוני היוצרים ניסו לזקק את צליליו של הזמר העברי ולמצוא את הנוסחה לשירים שמבין בתיהם יעלו נופי הארץ ואנשיה היהודים, החלוצים, הציונים. חלקם היו מגויסים לאידיאולוגיה ונרתמו אליה ברצון. היה זה עידן תמים שעורר מחשבות ורגשות לאומיים, אבל היה בכך גם ניסיון לעצב תרבות ישראלית צעירה. הנסיון הזה נעשה על ידי חיבור לטבע, לגיאוגרפיה, להיסטוריה, לתנ"ך.
השירים שבספר נבחרו מבין רבים וטובים אחרים, והם מציבים מראה מול הזמר הארץ־ישראלי. זה שהתחיל בראשית המאה הקודמת בשירת חלוצים שנשמעת כיום נאיבית או פומפוזית; סיקר את תולדות היישוב בנאמנות; לבש מדים, יצא למלחמה ועשה שמח לחיילים; השתחרר מהצבא והתנועע בקצב הפופ ואחר כך לצלילי הרוקנרול ועד להיפ הופ; חזר אל פיוטי בית אבא וסבא, וגם פקח עיניים ואוזניים והתקשה להתעלם מאותו מרחב גיאוגרפי של מי שהיו כאן לפנינו וכיום הם שכנים…"
מתוך "ארץ שיר סיפור – שירים לאורך הדרך", הוצאת מפה, 2011. כתיבה: אפרת שהם, עריכה: נירית אטינגון, עיצוב: אבנר הברפלד, איור עטיפה: בתיה קולטון.
מקסים.
בכל מקום בסה"כ דיברו סיפרו ושרו על יחסים…