מושון זר אביב

ראשית… סלח לי… אבל אתה כותב קצת מבולגן, ולא היה מזיק אם מישהו היה עורך את הטקסט הזה טיפ-טיפה.

לדעתי: ללא ספק, לכתב הנוכחי יש מגבלות קשות יחד עם כמה יתרונות בלתי מבוטלים. אין בכך דבר. העניין הוא שהכתב התקבע במוחות של מאות משתמשיו כפי שהוא. אם רוצים לפתוח את השדה הסגנוני של הכתב העברי, וגם להרחיב אותו (עד אולי שנגיע לצורות שונות למדי מהנוכחות)… אז צריך לעשות את זה בהדרגה וגם בזהירות רבה. הרי הקריאות של הכתב מבוססת כמעט כולה על הרגל — דהיינו, הצורות אליהן התרגלנו כקוראים. כל תנועה חדה מדי אל הכיוון של כתב עם 'קריאות מהפכנית' תכיל בתוכה גם התרחקות בלתי-נמנעת מהרגלי הקריאה של קוראי הכתב.

שתראה רק יופי, איתי ק'.

הבנתי אותך, מושון. כשהוא מתוייג מנטלית כ-'פרגמנטים', הפרסום הזה ראוי לגמרי.
אתה מוזמן לקחת ממני כל מחשבה שאני שם כאן ולתת לי קרדיט (קוראים לי איתי קנדר)… אבל אין לי זמן לערוך את עצמי… :-]
….
אני אומר לך מה הטריק שלי היה לאורך השנים, כשעבדתי עם כתב: לשמור על הצורה הכללית המוכרת של האות, אבל לבנות אותה מקווים שזורמים בצורה בלתי-רגילה. למשל, במקום שה-א' תהיה בנויה מקו אלכסוני אחד, מרגל ומיד… היא עשויה מרגל רגילה… וקו נוסף שהולך מהפינה השמאלית-עליונה, בתנועה מעגלית עדינה אל הפינה הימנית-עליונה, ואז אל הפינה השמאלית-תחתונה בתנועה חדה. במבט ראשון זה נראה כמו מבנה-אות שעומד בתו-התקן הטיפוגרפי המוכר. רק במבט חודרני אפשר לראות שהאות הזו זורעת את הזרעים של התפתחות חדישה ופריצה אל מחוץ לתו-התקן. אני כנראה לא המצאתי את הטריק הזה. אבל אם הסברתי את עצמי בברור, זו המלצתי.

יותם, מושון, אין ספק שצורת הדפוס היא הדרך ללכת בה עבור הפרוייקט הנהדר של אנשי אות פתיחה, מהסיבות שציינתם ואחרות. אני הצעתי את ההסתכלות על שיטת ה"כתב" כתגובה למחשבה של מושון שמדברת על אבולוציה רעיונית של השפה ולא כהצעה פרקטית או בהתייחס לפונטים של מסך. צ'ירס.

יובל, תודה רבה על התגובה שלך. ההקבלה הזאת מדוייקת ומעוררת השראה. לשמחתי ההתקבעות על האותיות אינה התקבעות על סולם ערכי ותפיסת עולם כוללת כמו זו שמייצג התנך אבל בשני המקרים מדובר על הקשר בין תקינה לשמרנות ועל הקושי להתפתח הלאה אחרי שתקן הושרש.

בהצלחה רבה בפרוייקט – מצטרף למצפים לשחרורו.
הערה והצעה: כבר בספר הראשון שהודפס בעברית (או לפחות הראשון המתוארך) היו שני גופנים (שעובדו מכתב יד) – הגופן המרובע וגופן כתב רש"י. יכול להיות שאפשר ללמוד גם ממנו בתהליך שלכם – הוא היה מאד פופולארי למשך מאות רבות של שנים. חלק מהבעיות שציינת לא קיימות בו (לדוגמא 'ד' לא דומה לא ל'ז' ולא ל'ר', 'ב' לא דומה ל'כ' ו'י', 'ו' ו'ן' הרבה יותר מובחנות).
שאלה והצעה: מישהו יודע מאיפה הגיע הפתרון של '+' מקופד רגל כדרך להבחין בין ה'י' ל'ו'? גם זה יכול להיות כיוון מחשבה.
תגובה והצעה: מסכים לגמרי עם איתי שזה חייב להיות בהדרגה. אבל מה שאולי אפשר לעשות כחלק מתהליך זה ליצור בו זמנית רצף של נאמר 3 גרסאות – הראשונה לשחרור ראשון (דומה מאד למה שרגילים אליו אבל מתחילה ללכת בכיוונים חדשים), השנייה לשחרור אחרי נאמר שנתיים של הטמעה אינטנסיבית (משהו שכבר ממש הולך בכיוון חדש ונתמך על ידי הגרסה הראשונה) והשלישית – מה שבאמת רוצים להגיע אליו.