יושבת באוטובוס קו 46 מתחנה מרכזית תל אביב ליפו, צפיפות לחה של אוטובוס ביום חם-מהביל. מסתכלת החוצה דרך חלון האוטובוס לעבר הרחובות הססגוניים 'דרך יפו'-'אילת'-'רזיאל' ורואה שורה אחידה של בובות בחלונות ראווה, עוטות מבט זגוגי. מישהו שואל על מגדל השעון, הוא לא יודע עברית ומנסה להסביר לנהג "קלוק קלוק". אני מסתכלת על האנשים הדחוסים לצדי ומבינה שכל חנות היא בת'כלס מחסן.
חלון ראווה אמור להציג את תכולת המחסן בדרך הכי טובה, כך שמי שמסתכל מבחוץ יבין בזמן קצר מה יש בפנים ויגיע למסקנה ששווה לו להכנס פנימה. אני לא בטוחה שבמיקרוסופט התכוונו לחלון ראווה כשכינו את מערכת ההפעלה בשם "חלונות". הכוונה, כנראה, היתה לכך שהממשק פותח כל יישום בחלון נפרד. חלון הראווה האמיתי של מערכת ההפעלה הוא למעשה 'שולחן העבודה' או ה'דסקטופ' – העמוד הראשון שמופיע עם עליית המחשב. מול עיני אני מדמיינת את מראהו המבולגן של הדסקטופ שלי ומבינה שזהו רעיון שנחל כשלון מוחץ. אם זה היה חלון ראווה של חנות, היא היתה פושטת את הרגל מזמן.
גוגל הוא סוג של חלון ראווה ל'מחסן האינטרנט', חלון ראווה שמציג לצופה רק את החתך בו הוא מעוניין. חלון הראווה של גוגל עושה עבודה מעולה משום שהוא הופך מחסן אדיר וכאוטי למשהו מסודר, נגיש ושימושי. אפליקציית גוגל דסקטופ, לעומת זאת, לא הצליחה לעשות את אותו הדבר במחשב האישי ושורת החיפוש של גוגל על שולחן העבודה היא לא מה שעושה סדר בבלגן . מאותה הסיבה, אני מהרהרת, מערכת ההפעלה החדשה של גוגל כנראה לא תצליח לכבוש את השוק.
ה'מחסן' של המחשב האישי שונה באפיו מ'מחסן' האינטרנט, אני ממשיכה במחשבותיי. כשאני פותחת את המחשב אני לא צריכה מנוע חיפוש כבד שיביא לי את כל הקבצים לפי מילת מפתח. רוב משתמשי המחשב פותחים את המחשב וממשיכים לעבוד על אותם שלושה-ארבעה קבצים מיום קודם. הצורך, אם כן, הוא בהצגה נגישה ושימושית של הפעולות שנעשו לאחרונה. מנגנון שפועל באופן דומה הוא הניוז-פיד של פייסבוק. חלון הראווה של פייסבוק עושה סדר במרחב הסצינה החברתית באמצעות שורות סטטוס שמעדכנות בכל רגע מה קורה. המנגנון עובד היטב במרחב חברתי, אך אני לא בטוחה שהוא יצליח גם כתחליף דסקטופ במרחב של המחשב האישי.
המחשבות ממשיכות להתרוצץ בראשי. האוטובוס מגיע לככר הגדולה ועושה סיבוב חד לעבר רחוב יפת. פתאום אני חושבת שאני לגמרי לא בכיוון. לפני כמה ימים שלחו לי לינק לתוכנת דרופ-בוקס לשמירה ושיתוף קבצים ברשת, תוכנה שצצה לצד שורה של תוכנות חדשות שהופכות את מרחב המחשב האישי למרחב משותף . אולי אנחנו עומדים בפני שינוי מהפכני בתפישה של רעיון המחשב האישי? אם כן, איך צריך להראות חלון ראווה של מחסן בעל מרחב לא ברור?
הגענו לתחנת גן-תמר ביפו ואני יורדת מהאוטובוס ועולה לכיוון הים. החנויות הקטנות והצפופות של יפו פורשות את מרכולתן ולא ברור איפה נגמרת החנות ומתחיל הרחוב. הצבעים החזקים של הממתקים וצעצועי הפלסטיק מכים בי בעצמה. כאן אין חלונות ראווה והמחסן כולו מוטל חשוף עם הקרביים בחוץ. ככה זה אצלנו אנשי הים התיכון, לא צריכים תיווך. מה שאתה רואה זה מה שיש, רוצה – תיקח, לא רוצה – אל תיקח, בלי הרבה בלבולי מוח. הצבעים, הריחות ושפע המוצרים נראים לי פתאום הרבה יותר מושכים משורת הבובות המשמימות בחלונות הראווה. אולי בעצם אנחנו אוהבים את זה ככה, עם הקישקעס בחוץ ולא מוחבא מאחורי אף חלון.
אני קונה בקבוק מים ומגיעה למתנ”ס של המרכז היהודי ערבי ונכנסת לשיעור. כשאני מביטה דרך החלון אני רואה שקיעה מדהימה בחוץ.
☼ עוד מאת דנה שלזינגר ← האייקון הדיגיטלי וחזרה אל מקורות השפה
אפשרות התגובות חסומה.