סליחה על העיכוב בתגובה
איציק מה יפה? יסורי אורליה יפים בעיניך? הציוי המוסרי נוצרי הוא הסיפור הנכון? אורליה בדרך לשום מקום?, היא בכל מקום. תסתכל מסביב כולנו סובלים, כולנו אשמים תמיד (בעיקר הפולניות). שחרר את אורליה, שחרר אותנו מהברק שמכה בנו בכל פעם שבא לנו.
חשבתי על מראה הגוף בנקודות המגע, מה שנוגע קיים, מה שלא לא קיים. כל נקבובית פוגשת את יעודה.
את העבודה עשיתי כסימולציה של מגע בגוף בתהליך פוטו-כימי לא ממוחשב.
מה שיפה בעיני,ויקטור, זה הציור.
או הדימוי, או האיור, או העבודה, או הרישום, או הצילום, או מה שזה לא יהיה, כי עדיין לא ממש הבנתי איך זה נעשה. בקיצור החלק החזותי.
איציק, כמובן שויקטור יפרט אם הוא ירצה, אבל למקרה שלא:
אפשר למרוח אמולסיה על פילם או על נייר, ואפשר לעבוד איתה עם מברשת.
אפשר לעבוד עם מפתח עם מכחול.
אפשר לעבוד עם מקבע עם מכחול.
יש אינסוף טכניקות – אבל בגדול פוטו-כימי זה אומר שאתה עובד עם איזשהו חומר רגיש לאור ומפעיל עליו מניפולציות כימיות (באמצעות מריחת האמולסיה, או באמצעות מריחת מפתח – החומר שהאמולסיה מגיבה אליו, או באמצעות מקבע – החומר שגורם לכך שהאמולסיה לא תגיב למפתח).
וכמובן שבסופו של דבר יש איזושהי חשיפה לאור – כדי שהאמולסיה בחלקים שרוצים שישחירו (אלו שקיבלו מפתח ולא קבילו מקבע) אכן תשחיר (גרעיניה הפנימיים יתפוצצו). ואז אפשר לסרוק או אם כל התהליך היה על פילם אפשר עם מגדל להטיל אותו על נייר, ולבצע עוד מניפולציה עם חשיפות חלקיות/מלאות/זמני חשיפה/נייר שמגיע למג'נטה/צהוב/ציאן בצורות שונות וכו'.
ובסוף אפשר גם לסרוק ולעבוד ממוחשב…
עולם ומלואו :)
כמה יפה!וגם המשך נכון לסיפור.ברור שאורליה לא היתה בדרך לשום דבר טוב.איזו טכניקה זאת?
רישום מעולה. מזכיר את מונק (ספציפית את
מדונה
שלו). גם אני שואל על הטכניקה.
התכוונתי גם למדונה הזו, גם היא של מונק.
סליחה על העיכוב בתגובה
איציק מה יפה? יסורי אורליה יפים בעיניך? הציוי המוסרי נוצרי הוא הסיפור הנכון? אורליה בדרך לשום מקום?, היא בכל מקום. תסתכל מסביב כולנו סובלים, כולנו אשמים תמיד (בעיקר הפולניות). שחרר את אורליה, שחרר אותנו מהברק שמכה בנו בכל פעם שבא לנו.
חשבתי על מראה הגוף בנקודות המגע, מה שנוגע קיים, מה שלא לא קיים. כל נקבובית פוגשת את יעודה.
את העבודה עשיתי כסימולציה של מגע בגוף בתהליך פוטו-כימי לא ממוחשב.
מרהיב, אני רוצה לראות את זה. מה הגודל? תודיע כאן כשזה מציג.
מה שיפה בעיני,ויקטור, זה הציור.
או הדימוי, או האיור, או העבודה, או הרישום, או הצילום, או מה שזה לא יהיה, כי עדיין לא ממש הבנתי איך זה נעשה. בקיצור החלק החזותי.
איציק, כמובן שויקטור יפרט אם הוא ירצה, אבל למקרה שלא:
אפשר למרוח אמולסיה על פילם או על נייר, ואפשר לעבוד איתה עם מברשת.
אפשר לעבוד עם מפתח עם מכחול.
אפשר לעבוד עם מקבע עם מכחול.
יש אינסוף טכניקות – אבל בגדול פוטו-כימי זה אומר שאתה עובד עם איזשהו חומר רגיש לאור ומפעיל עליו מניפולציות כימיות (באמצעות מריחת האמולסיה, או באמצעות מריחת מפתח – החומר שהאמולסיה מגיבה אליו, או באמצעות מקבע – החומר שגורם לכך שהאמולסיה לא תגיב למפתח).
וכמובן שבסופו של דבר יש איזושהי חשיפה לאור – כדי שהאמולסיה בחלקים שרוצים שישחירו (אלו שקיבלו מפתח ולא קבילו מקבע) אכן תשחיר (גרעיניה הפנימיים יתפוצצו). ואז אפשר לסרוק או אם כל התהליך היה על פילם אפשר עם מגדל להטיל אותו על נייר, ולבצע עוד מניפולציה עם חשיפות חלקיות/מלאות/זמני חשיפה/נייר שמגיע למג'נטה/צהוב/ציאן בצורות שונות וכו'.
ובסוף אפשר גם לסרוק ולעבוד ממוחשב…
עולם ומלואו :)
ומתוך http://grantberan.blogspot.com, רישום פוטוכימי (אני לא בטוח אם בחלקו או כולו, לי נראה שחלקו):
http://4.bp.blogspot.com/_9iMTKNerSnM/SzsdYhOU5FI/AAAAAAAAAaY/fndnukv04g0/s1600-h/Annunciation+London.jpg