אנטייטלד מארח את אדי גולדפיין

מעולם לא היה הלוגו בעין הסערה כפי שהוא כיום, עם הופעתם של אתרים מפתים בעלי אופי פורנוגרפי משהו, מהסוג הנמוך ביותר. עם הצעות לשירותי עיצוב ומיתוג במחירי סוף־עונה–הכל־כלול ובראשם לוגו ב־$5, אנו ניצבים ללא ספק בפיתחו של עידן חדש בזירת העיצוב הגרפי, המיתוג והתדמית.

הלוגו היה ותמיד יהיה אותו יהלום משובץ בקפידה לאורך התדמית הגרפית של העסק, אותו קסם המבליט מוצר מתוך המדף. מחובתו להיות ברור ומלוטש, חד, ישיר, ייחודי, ייצוגי ומרשים. בין אם סמל או סמליל, עליו לשאת באחריות את ייעודו: להאדיר את ערכו הנתפס של המותג או המוצר ולהיות פרצופו של העסק. על אף שאין מדובר בסך כל הייצוגים של המותג, הלוגו הוא הסמן אליו חוזרים פעם אחר פעם מתוך יחסי אמון ואפילו אהבה.

לוגו אינו סתם רישום יפה או ניסוי בפירוטכניקה גרפית רוויית אפקטים פוטושופיים או פטנטים זולים אחרים. מדובר בסימן איקוני הטומן בחובו רעיון, סיפור, ערך ומשמעות. לעיתים זמן ביצועו קצר משמעותית משעות המיפוי והאיסוף האינסופיות בחיפוש אחר רעיון מקורי. פעמים אחרות, הרעיון הוא זה שמגיע כהברקה תוך שירבוט סתמי על פיסת נייר בשיחת הטלפון המקדימה עם הלקוח, וביצועו עד לדיוק המיוחל הוא המסע הארוך והמייגע: קו אחר קו, רווח אחר רווח.

עיצוב לוגואים וסמלים מהווה אתגר בכך שהוא מאלץ את שני הכוחות—האיך והמה, התוכן והצורה—להיפגש וליצור את התו החשוב הזה, אותו סימן, אותו סמל איכות.

האינטרנט, עם קלות החיפוש אותה היא מאפשרת, היא ללא ספק כלי משמעותי בשלבי המחקר והאוריינטציה הקריטיים. עבר זמנם של כיתותי רגליים מייגעים בספרייה ושעות ארוכות של עלעול בכתבי־עת. מצד שני, האינטרנט הביא עמו גם את קללת הקלות הבלתי נסבלת של תופעות נלוזות ומקוממות, אפילו פושעות לעתים, כמו הורדתם של דימויים חינמיים, קנייתם ומכירתם מחדש של סימנים וסמלים מוכנים מראש מאתרי תמונות והצגתם כעבודה מקורית מעשה ידי "המעצב". קל ופשוט יותר מפגישות עם הלקוח, הבנת המוצר, אופיו, ערכיו ויתרונותיו.

אין קיצורי דרך לשעות הסקיצות האינסופיות בחיפוש אחר אותה פריצת דרך רעיונית שתוביל, בתקווה, לתרגום צורני מתאים בשלמות ויופי כמו "יינג ויאנג". לצערי, אנו עדים יותר ויותר לתופעת הפלגיאטיוּת ההמונית והפיכתה לסטנדרט בקנה מידה גלובלי.

לוגו שנבחר עבור עריית נתניה נמצא כמשמש גם חוף בכינרת.

אם התופעה תמשיך, הפרקטיקה המקצועית של העיצוב והקודים האתיים הקיימים בקרב סטודנטים ומעצבים צעירים יושחתו לבלי היכר. לאחריהם לא יאחר להציף אותנו זיהום ויזואלי בזירה הסיטונאית והקמעונאית. עיצוב לוגו עולה כסף. על אבחון רפואי משלמים כמו גם על הערכת שמאי או עריכת חוזה בידי עורך דין. אז נכון, לוגו טוב איננו עניין של חיים ומוות, אך הוא בהחלט עניין של חיים לעסק או למוצר ועל כך אין להתפשר. הייתכן אם כך שמחירו של לוגו יישא תג מחיר של $5 בלבד או ש"חבילת מיתוג" תוצע במאות שקלים? מבצעים והצעות מגונות במחירים מגוכחים הופכים אתרים אלה לבזאר פרוע עם אזור חלונות אדומים משלו, בו ניתן לקנות אהבה בזול, אך לזמן קצר.

☼ עוד מאת אנטיילד מארח: ליאת אבדי ← שיעור בקומפוזיציה