חזית בניין הרוסה מוחזקת על ידי פיגומים, מחזה שכיח בפורטו. החזית הספציפית הזו תפסה את עיני וסקרנה אותי. הפיגומים היו רשת מתכת בצבע טורקיז עז. מחקר קצר לימד אותי שהרשת נקראת מטמורפוזה- מיצב של קולקטיב ארכיטקטים פורטוגזי.
כמה ימים לאחר מכן, ניגשתי לחקור את המקום מקרוב. שמתי לב לזרם קבוע של אנשים אל ומחוץ להריסות. נכנסתי גם אני, מצויידת במצלמה וחומרי רישום. בפינה חבויה מהעוברים ושבים ישבה חבורת אנשים – אליה ניגשו הנכנסים לאתר. פניתי לצד השני והתחלתי לצלם. אחד מיושבי החבורה נעמד וניגש אלי. הבנתי שהוא בודק אותי, וצילמתי בהפגנתיות את צידו השני של האתר. הוא הרים אגודל לאישור ושב למקומו. הוא נעמד שוב, הולך וחוזר לכיווני שוב ושוב, בודק את מעשי, מנסה ליצור קשר. הוצאתי את חומרי הרישום שלי והתחלתי במיחוי* הפיגומים. סקרנתי אותו. הוא פתח בשיחה, עוזב וחוזר ועוזב וחוזר שוב ושוב. הוא הציג עצמו כג׳ון פול, ״פאפא״ הוא הסביר, מדריך אותי בתוך ההריסות. היתה לו לאחרונה תאונת אופנוע. הוא אוהב את העיר שלו. הוא לא מדבר כל כך אנגלית, אבל דובר איטלקית וספרדית. הוא רצה לעזור לי, מציע לטפס על הפיגומים עבורי, חולק איתי את מחשבותיו על המיצב, מספר על הקרנות סרטים במקום ועל התאורה בלילה. הוא הציע נקודות צילום עבורי, מוביל אותי לפינה החבויה שלו, מאשש שאין לי צורך לדאוג והם רק צרכני קנביס. אשה צעירה הגיעה למקום, והוא קרא לה להצטרף אלינו, מבקש ממנה לשרת כמתורגמנית עבורנו. ג׳ון פול פאפא ביקש ממנה להגיד לי שארגיש מוזמנת ורצויה במקום, שהוא ישמור עלי. אמרנו שלום, ונשקנו על שתי הלחיים כמו פורטוגזים אמיתיים.
*מיחוי, או רבינגס בשמה הלועזי, היא פעולה בה משפשפים בעדינות עיפרון/פחם/צבע על אובייקט כלשהו בעל מרקם, ומקבלים את מרקמו על הנייר, כמו שנוהגים לעשות לעיתים עם מטבעות.
אפשרות התגובות חסומה.