התקלחתי במים קרים וגילחתי את זקני. החלטנו לטייל עם חבורה של מקומיים. נסענו ל-Reserva nacional de Paracas, הגאלאפגוס של העניים ועלינו על הסירה. נהנתי מהטבע ואפילו צחקתי קצת. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי כזו כמות של חיות – של כלבי ים, כוכבים ושחפים. ציפור חירבנה עליי. סיכמנו להשאיר הכל מאחור. מיששתי לבדוק אם הדרכון וכרטיס הטיסה היו בתוך הכיס הסודי. נזכרתי במה שאמר בן דודו של אבי: "במשפחה שלנו אנחנו אנשים על ערים, לא של הרים".
אפשרות התגובות חסומה.