אין דבר כזה שָבִיר. ישנה הפוטנציה, קיימת האפשרות, דבר עלול או עשוי או עתיד להיות: פתיר, קריא, אכיל, וכיוצא באלה; אבל בניגוד להם, ברגע שאתה נשבר אינך שביר עוד, ואתה עלול להשבר כל עוד הנך שלם.
אין דבר כזה שביר, בניגוד, נניח, לגמיש שהוא גמיש או עמיד או מהיר או נזיל או יעיל, שאלה תכונותיהם של דברים לפני ואחרי ותוך כדי.
מכל שמות התואר המתארים פוטנציאל במשקל קָטִיל, דומה שָבִיר לעָתִיד: כי מה שעתיד להיות לא היה מעולם ולעולם לא יהיה עתיד.
שביר הוא שם תואר מתעתע ומכשף – כמו הארוס, הוא מתקיים כל עוד אינו מתממש. ובדומה לתשוקה אבל ההיפך ממנה – שביר הוא אִיווּי (תאווה), אבל מקרה מיוחד של בּהלה מפניה.
- זו מחשבה, אין זו תזה מדעית; זה אנטייטלד, זה לא לשוננו או אינטרנשיונל סיינטיסט ריוויו (אם בכלל יש כתב עת כזה).
מורן שוב | Continent in an Eggshell. קליפת ביצה וצבע תעשייתי על נייר, מתוך סדרת טופוגרפיות, 2012
יפה. מעניין שאין הטיה כזו לנוטה למות. מתי או אולי מתית. הכי רחוק שהשפה הלכה עם החומר בעל הנטיה לדבר כזה הוא ההישברות ("שביר" כדבר הנוטה להשבר) ואולי בעצם כך ישנה הצהרה שקטה על היות השבירה בלתי סופית?
ויש את "פגיע", שנמתח בין "גמיש" (כל הזמן) ל"שביר" (אף לא פעם). ובכל זאת נדמה לי שהוא קרוב יותר ל"גמיש". ויש את "קטיל" – אבל נדמה לי שלא משתמשים בשם התואר הזה אלא כשם של משקל.
לפעמים במילים שלך יש מן המאכל הנימוח המשתפע – משתרע על הלשון ואז מדגדג בבטן ועושה לחייך:)
מחשבה מעניינת מאד שמנוסחת באופן שמעלה חיוך וקולח, תודה:)
יפה ומרגש
תודה לכם. אשתף אתכם בקטע קצרצר מתוך טקסט של אדם ברוך שקראתי אתמול (לקראת הרצאה שאני מכינה) ושמח אותי אפרופו המחשבה שאין דבר כזה שביר:
"באחד העתונים, במעין הספד, נכתב "נערת זוהר לשעבר". חשבתי דקה על ה"לשעבר". זו טעות עיונית. בכל הנוגע ל"נערת זוהר", אין לשעבר, כי ברגע שהיא מוכתרת כ"נערת זוהר", היא כבר לשעבר. משך ההגדרה כמשך בהִיקת הזוהר. תוך כדי הבהיקה אתה כבר לאחר הבהיקה".
[אדם ברוך, שישי/תקשורת תרבות, 29.12.95]
ואת חיינו פה המשלת לערפל,
ענן דלוח הבולע הכול?
אך יש שמן העכרורית
תגיח שוב
דמות לא צפויה,נוהרת
דקדה כמו יונת בר
ניתרת על ענף דקיק, שביר
רוטט בכל משב אויר,
חושב להשבר
אך לא נשבר
(מן העכרורית, מרודים וסונטות, מאיר ויזלטר 2009)