אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אך לא תמיד זוכרים כי מילה מורכבת מאותיות, והן עצמן סמלים שנולדו מציורים. תולדות הכתב מתחילים אי שם לפני כ-20 אלף שנה, עם ציורי המערות, אז הכתב היה פיקטוגרפי והתמונה סימלה באופן ישיר את האוביקט. משם התפתחו הסמלים לאידיוגרפים, כאלו שמייצגים רעיון. בהמשך הזמן, סביב 3000 לפנה"ס, הפכו הציורים לסמלים של הברות, כמו כתב היתדות או הכתב ההירוגליפי. נהוג לסמן את המהפכה בתולדות הכתב עם התפתחות הכתב האלפביתי, סביב 1500 לפנה"ס. הכתב האלפביתי אפשר באמצעות מספר מצומצם של סימנים ביטוי כתוב של מחשבות מופשטות ובעצם כל מה שניתן לאמירה בשפה.
התפתחות המילה "ראש". לקוח מויקיפדיה.
הכתב האלפביתי אמנם השתחרר מן המגבלה של ייצוג עצמים באמצעות ציורים הדומים להם דמיון פיזי, אך הסמל האייקוני לא נעלם מחיינו, ואנו ממשיכים לייצג אובייקטים ומושגים באמצעות סמלים ציוריים. באופן אירוני, דווקא בעידן הדיגיטלי בו הטקסט והמקלדת הפכו לשלוחה מוארכת של האצבע המקלידה והמוח החושב יש פריחה מחודשת לביטוי באמצעות אייקונים. הרצון לחסוך מקום על המסך גורם לנו לחזור ולייצג פעולות, מושגים ורעיונות בציורים מוקטנים, ובכך אנחנו גם חוזרים אל מקורות השפה שלנו.
האייקון של העידן הממוחשב הוא שפה לכל דבר ועניין, ואם בוחנים אותו בצורה מדוקדקת ניתן לראות שהוא מתפתח ועובר תהליכים אבולוציוניים כמו כל שפה אחרת. פטריק הופמן, מעצב חווית משתמש מסידני אוסטרליה, חוקר בשנים האחרונות את עולם האייקונים ברחבי העולם. במחקר שערך הציג בפני נסיינים בגילאים 5-15 שורה של כרטיסים עם אייקונים שונים, וביקש מהם את פרשנותם והעדפותיהם. את התוצאות המעניינות והמפתיעות ניתן לראות במלואם במצגת של הופמן שנמצאת על הרשת (כרגע בתשלום בלבד). האייקון שבאופן מסורתי ייצג טלוויזיה (מלבן ומעליו אנטנה) זוהה על ידי ילדים כמסך מחשב, האייקון שנבחר לייצג את המושג טלפון הוא כזה עם לחצנים ולא האייקון הקלאסי של טלפון חוגה, והתוצאה אולי הכי מעניינת היא שילדים בחרו בתמונה של מקלדת כדי לייצג את המושג כתיבה.
סמיוטיקה זו התורה שחוקרת את האופנים בהם מערכת סימנים מקבלים משמעות בתוך הקשר מסוים. אומברטו אקו, סמיוטיקאי וסופר, טוען כי מתן משמעות לסימנים היא פעילות חברתית לכל דבר הקשורה בקשרי זיקה עמוקים עם התרבות בה היא פועלת. ההתפתחות האבולוציונית של שפת האייקונים למעשה משקפת התפתחות של תרבות. בדיוק כפי שאנו משתמשים בשני קווים המשרטטים את האות אלף אשר בשפה העברית הקדומה נהגה לסמל ראש שור שכבר נעלם ממחוזותינו, כך אנו משתמשים באייקון בצורת דיסקט שכבר פס מן העולם לייצג שמירת קובץ.
מתי זה קורה בדיוק? מתי הסמל מקבל חיים משלו במנותק מן האוביקט אותו הוא מייצג? נראה כי אין חוקים קבועים וזה עניין של ברירה טבעית. יש סמלים שנצרבים בתודעה הקולקטיבית וממשיכים להתקיים ויש כאלה שנעלמים, בדיוק כמו מילים וביטויים בכל שפה טבעית אחרת. הציור הוליד את המילה הכתובה שבראה שוב מקום לציור, והדו-שיח המתמיד ביניהם מספר לנו סיפור – הסיפור של החיים שלנו על פני האדמה.
מרתק!! המחקר על הילדים-הנסיינים מסעיר אותי.
אני גם נסערת לחשוב מה דינם של אייקונים כמו המעטפה, או כמו הרבה מהאייקונים בפוטושופ שמתארים מכשירים ממעבדת הפיתוח.
יופי של פוסט.
נחמד לדעת שהאות אלף מגיעה מציור של ראש שור (אני אוהד שיקגו בולס) באמת פתאום כשמסתכלים עליו אפשר לראות את הדימיון. ובכלל מעניין לראות את האבולוציה של האייקונים שמשתנים לאורך השנים עם השינויים בטכנולוגיה. איכשהו יש לי תחושה שסמל של המעטפה ישאר איתנו הרבה זמן…
תודה אברהם וטליה,
כבר יצא לי לראות שימוש באייקון של מעטפה שלצידה סמל של שטרודל (תולעת חיננית מרקדת בשבילכם!). זה באמת יהיה מעניין לראות אם זה משהו שיתפוס…
פוסט מרתק! הפוסט הזה דומה בעיני ל"פריז פריים" על הסרט של התרבות הדיגיטאלית שפשוט רץ יותר מדי מהר לפני העיניים שלנו עד שאנחנו לא מספיקים לתפוס. והנה פוסט של התבוננות במה שקורה, משהו שמאפשר לנו לעשות פאוזה בסרט ולהתבונן.
רק תמשיכו כך!
מאוד מאוד מעניין .תודה!
הקישור למצגת שבור. אפשר לתקן? תודה
תודה גיל שהפנית את תשומת ליבי. כנראה שהורידו את המצגת והיא אינה זמינה יותר אונליין. הצלחתי למצוא קישור להרצאה של הופמן אך היא בתשלום, כאן: http://www.uie.com/events/virtual_seminars/icons_images/
אשנה את הקישור גם בגוף הפוסט.
נהניתי לקרוא. היום "הוכרז" על מותו של הדיסקט (פלופי 3.5 אינץ'), ועדיין לא נמצא סמל חליפי ראוי לשמירת נתונים. הילדים של היום כבר לא יכירו את הדיסקט, ומקורו של הסמל לא יהיה ברור להם כפי שהוא ברור לאלו מאיתנו שהשתמשו בדיסקט ("הדור שלא ידע את הפלופי"). הצעות יתקבלו בברכה.
ואם כבר פלופי – גם אותו דיסקט 3.5 המדובר, למעשה איננו פלופי בכלל – הוא דיי קשיח. רק אחיו הגדול, 5.25, היה Floppy במלוא מובן המילה.
על מותו של הפלופי: http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1165452.html