לפני שלושה חודשים עזבתי את פייסבוק.
כן, בטח שמעתם על הדבר הזה, שאנשים נהיים שם חברים של אנשים ומעלים עדכונים ותמונות ומספרים מה הם עושים או ממליצים על סרט שראו או מנהלים את הזוגיות שלהם ועושים פוצי מוצי אחד לשני כדי שכולם יראו כמה הם מוצלחים או נחמדים או מגניבים או סתם כי זה מה שהם מכירים ובינתיים גם עושים לייקים לכל מיני פוסטים שאנשים אחרים העלו כי זה ככה עובד אם אתה רוצה שיעשו לך לייק אתה צריך גם לעשות לייק לאנשים אחרים ואם מישהו מגיב לך אתה גם צריך להגיב אצלו וזה עוד לפני שאני בכלל מזכיר את כל האפליקציות וההזמנות והחוות והמשחקים והתגים והפרסומות וימי ההולדת והקמפיינים המפגרים וההפגנות שלא נעים לך שעשית לייק ולא הלכת ופתאום אמא שלך או הבוס שלך שפתאום רואים מה אתה עושה ואז מתחיל כל העניין של לעשות הייד לאנשים שאתה לא רוצה לראות את הפיד שלהם אבל לא נעים לך לסלק אותם מרשימת החברים שלך אבל מצד שני אתה כל הזמן במרדף אינסופי אחר עוד ועוד חברים וכשפתאום מישהו שהיה חבר טוב שלך עכשיו פתאום הוא קצת פחות חבר שלך אתה עדין רואה את הפיד שלו כל הזמן כי זה מה שפייסבוק זוכר ואתה רק רוצה שהוא ייעלם ובעצם כל מה שרצית זה בסך הכל להיות כמו כולם, להרגיש שייך, להיות חלק ממשהו גדול יותר.
לפני בסך הכל שלושה חודשים עזבתי את פייסבוק וזה נראה לי כמו נצח. לפעמים אני לא מבין מה עשיתי שם. בערך כמו התחושה שכשהייתי בפייסבוק לא הבנתי איך העולם התנהל קודם לכן.
הכל התחיל לפני פחות או יותר שנה כשישבתי עם כמה מחבריי והשתעשעתי ברעיון לסגור את הבלוג, להתנתק מפייסבוק ומטוויטר, וקצת להיעלם. כמובן שכל מי שסיפרתי לו על המחשבות שלי בנושא ביטל אותן ולא התייחס לזה ברצינות, ולו בגלל העובדה שהקפדתי לשמור על נוכחות האונליין שלי ולתחזק אותה מדי יום באדיקות: בלוג נחמד, חשבון טוויטר משעשע וחשבון פייסבוק שמדי יום מספר החברים שלו עלה.
לפני חצי שנה עשיתי את הצעד הראשון: נסעתי למילאנו ומאותו היום הפסקתי לעדכן את הטוויטר שלי. כמה ימים לאחר מכן פרסמתי את הפוסט האחרון בבלוג והודעתי על יציאה לחופשה זמנית (אחרי חמש שנים), מבלי להתחייב מתי אשוב. אם נטישת טוויטר וההפסקה בבלוג עברו בשקט ובשלווה באופן יחסי, הנטישה של פייסבוק כבר הייתה סיפור אחר וגרמה ללא מעט הרמת גבות. למה, אנשים שאלו בתדהמה. וזה באמת היה מדהים, שאנשים ב א מ ת לא הבינו למה אני עוזב. התשובה הפשוטה הייתה שכשהבנתי שאני כל יום עושה הייד ללפחות 5 אנשים משהו פה לא עובד. ציפיתי למשהו אחד וקיבלתי משהו אחר.
זה היה השלב שבו הם חשבו שאני חושב שאני טוב יותר מהם. אבל זה ממש לא היה זה: אם לרגע נדמה למישהו כאילו אני גם עכשיו מרגיש נעלה וטוב יותר מכל מי שעדיין בפייסבוק – זו ממש לא הנקודה. אבל ממש לא. התשובה קצת יותר מורכבת: זה לא ה-time consuming, כי את הזמן שבזבזבתי בפייסבוק אני מבזבז במקומות אחרים. אני קורא לזה mind consuming. פשוט הרגשתי שעוד שנייה המוח שלי פשוט מתפוצץ מעודף אינפורמציה, מסרים, תגובות ופעולות שאני נדרש להן, אם אני רוצה לעשות את זה כמו שצריך. אמרו לי – למה לעזוב, פשוט אל תיכנס לשם; או תיכנס פחות. אבל לא, מי שמתפעל חשבון בפייסבוק יודע שזה בלתי אפשרי.
החצי שנה האחרונה בלי הבלוג והשלושה חודשים בלי פייסבוק גרמו לי לחשוב הרבה על הדבר הזה, על השאלה למה אני צריך את זה, מה יוצא לי משטף העדכונים האינסופי. לא מבחינת כסף או קריירה, אלא מבחינת האגו. והאמת? לא אהבתי את התשובות שהגעתי אליהן. הרי למה פירסמתי המלצה לסרט? למה שקדתי על סטטוס שנון? למה פרסמתי לינקים לבלוג שלי? או לפוסט מבלוג אחר שחשבתי שהוא מגניב? כי רציתי שיחשבו שגם אני כזה: שנון, מגניב, חכם, מוצלח וכן הלאה. הבנתי שהצורך הבלתי פוסק הזה שיאהבו אותי – לא מוצא חן בעיני.
אני יודע שמבחינה מסוימת אני לא דוגמה מייצגת. בניגוד להרבה אחרים, השם שלי מופיע פעם, פעמיים, שלוש בשבוע בעיתון, כך שאת הכבוד והליטוף לאגו אני כבר מקבל בילט אין. ועובדה שזה לא מפסיק להעסיק אותי (ולראייה – הנה אני כותב על זה כאן). עניין העיתון גם פותר את השאלה שרבים שאלו אותי, אם אני לא מרגיש שאני מפספס דברים שקורים? וגם כאן התשובה היא לא ממש, מה שאני צריך לדעת עליו אני כבר מוצא את הדרכים להגיע אליו. אז נכון שאני אולי לא דוגמה מצויינת, ועדין. מה הלאה?
היו מי שאמרו שזה רק עניין של זמן עד שאזחל בחזרה לפייסבוק. יש כאלו שכבר מסתכלים עלי בעין עקומה כאילו מדובר בטרנד אליטיסטי. חוץ מלהישבע שזו לא הכוונה, וזה לא העניין, אין לי הרבה מה לעשות. וגם אין לי פה פואנטה מוחצת או המלצה – תעזבו או תישארו. אני חסיד גדול של העולם הדיגיטלי וחושב שלהילחם בו זה קצת כמו להילחם בטחנות רוח, ואין פה שום כוונה להטיף לעזיבה המונית של פייסבוק. אין לי ספק שארוץ לראות את הסרט שביים דיויד פינצ'ר וכתב ארון סורקין. אבל מיום ליום אני בטוח שעשיתי את הצעד הנכון בשבילי, ושהרשת החברתית יכולה להסתדר טוב מאד בלעדי, בדיוק כמו שאני יכול להסתדר טוב מאד בלעדיה.
התפרסם לראשונה ב־25 באוקטובר 2010
תודה על ההשראה. מי יודע אולי תתחיל זרם חדש של נוטשי פייסבוק. קבל לייק אישי ממני.
–
חבל שאי אפשר לפתוח קבוצת גמילה מפייסבוק – בפייסבוק.
רציתי לעשות לך "לייק" על המחשבה, אבל אז נזכרתי שאני לא יכול לבטא את הLIKE שלי למחשבה שלך. ואולי לכן אני כותב תגובה.
–
גם אני עזבתי את פייסבוק, אם כבר בענייני גמילה, אצלי עניין העזיבה טרי טרי. זה התחיל להתגבש לפני חודשיים כשהתקנתי תוסף לדפדפן שחוסם לי את הפייסבוק לשעות היום, אבל כהתחלתי לרמות ולשנות בכפייתיות את השעה במחשב מיום ללילה, הבנתי שתוסף זה לא הפיתרון. ממש לפני יומיים החלטתי שדי! – סגרתי את הפרופיל שלי בפייסבוק. היה קשה. זה מרגיש טוב כאילו קניתי בחזרה עוד איזה 10 מניות של שליטה בחיים שלי.
אני עובר תופעות גמילה דומות לאלה שעברתי כשנגמלתי מסיגריות. מקווה שאהיה חזק :)
–
לפעמים גם אני תוהה אם בטווח הארוך זה באמת אפשרי? ההתבודדות וירטואלית הזאת – לנסות לברוח מאיפה שכולם הולכים. איך אשתף את כולם בלינק למחשבה שלך?
נורא מעניין,
אני דווקא הצטרפתי השבוע לפייסבוק.
כבר כמה שנים שאני מטיף נגד וטוען שזה בזבוז זמן ענקי ושבן אדם לא צריך יותר משבעה חברים טובים. והופ. נכנסתי. אולי, מאחר ששניכם עזבתם ויש לכם עכשיו המון זמן פנוי תעבירו לי איזה קורס מזורז ותיתנו לי כמה טיפים בנושא. אין לי מושג מה עושים אם הדבר הזה…
אני עם נדב. נכנסתי לא מזמן אחרי שהייתי ממתנגדי "בזבוז המיינד" כמו שקראת לזה.
.
אני רואה את זה יותר כשמירה על קשר עם אנשים אמיתיים שאני באמת מכירה ורואה גם מחוץ לפייסבוק. אנשים אמיתיים שאני לוקחת את הלייק שהם עשו לסרט מסויים והולכת לראות אותו – כי אני מכירה אותם ומכירה את הטעם שלהם, ויודעת אם זה יתאים לי או לא.
.
לא מבינה את העניין של 35683756 חברים. ברור שתטבע באינפורמציה, וברור שהיא לא תהיה רלוונטית לך בשום צורה.
.
אני אוהבת לשמור על קשר עם האנשים שאני רוצה לשמור על קשר איתם. אני אוהבת לשמוע מה יש להם לומר על דברים שקורים לי ביומיום. אבל הם בערך 10, ואף פעם לא עוברים את ה-15, ואם מישהו סתם נמצא שם ואין לי באמת שום קשר איתו, אני פשוט מורידה אותו מהרשימה.
.
מבחינתי זהו כלי נהדר לשמור על קשר עם אנשים שהייתי רוצה קשר יותר טוב איתם. וגם לעיתים לחיזוק קשר עם אנשים שיש לי קשר רופף איתם – אבל הייתי רוצה לחזק אותו.
מצחיק אני דווקא הפסקתי את המנוי שלי ל"הארץ" לא מזמן…
וחזרתי להתעניין בחשבון הלא פעיל שלי בפייסבוק
נשמע לי כמו קריאה לתשומת לב. בוא תתחיל זרם חדש של נוטשי פייסבוק ותהיה המשיח הבא!
[img]http://25.media.tumblr.com/tumblr_laus5j0InS1qclyefo1_500.jpg[/img]
חחח… נשמע לי שעכשיו בגלל שאין לך בלוג, טוויטר, פפיסבוק או וואט אבר אתה בא לפה כדי להעלות את התסכולים והמחשבות שלך.
העיקר שזה עובד לך וטוב לך.
היה לך טוב עם.
עכשיו טוב לך בלי.
למה זה אמור לעניין מישהו?
דרך אגב,
אין להחלטה שלך קשר במקרה לסרט שיוצא תכף?
הללויה!
הרגע התנתקתי גם.
אפילו עמדתי בגבורה בנסיון הפתטי לגרום לי להרהורי חרטה כשמציגים בפני תמונות של חברים ש"יתגעגעו" אלי.
תיכף נזיל דימעה.
–
Hi Ofer,
You have deactivated your Facebook account. You can reactivate your account at any time by logging into Facebook using your old login email and password. You will be able to use the site like you used to.
Thanks,
The Facebook Team
זה באמת מעניין העניין הזה של אנשים שמתנתקים בזמן שאנשים אחרים מצטרפים רק עכשיו. זה בכלל מפתיע אותי שיש אנשים שעדין לא הצטרפו לפייסבוק – איפה הייתם עד היום? מה שכנע אתכם? למה נשברתם?
אורית – אני מאחל לך שתוכלי לתחזק את חשבון הפייסבוק שלך כמו שאת אומרת, אני יודע שאני לא יכולתי כי זה דרש ממני הרבה יותר מכמה דקות. ואני לא נכנס בשאלה של מה זה אומר לשמור על קשר ועם מי.
עפר – הללויה אינדיד. זה באמת היה נסיון פתטי, במיוחד שהתמונות שהם הראו לי, של החברים שלי שיתגעגעו אלי, היו תמונות של אנשים שאני לא מכיר ומעולם לא דיברתי איתם. כשאתה מזיל דמעה תקרא לי, נעשה את זה ביחד.
אבידן – אין קשר. ההחלטה נפלה לפני שלושה חודשים והמחשבות עלו לפני שנה – הרבה הרבה לפני שידעתי שיהיה סרט.
יובל, למה זה לקח לך יותר מכמה דקות?
אני נכנסת כשאני רוצה לראות מה שלום חברים שלי או כשאני רוצה לדווח בשלומי וכו.
מודה שלפעמים אני נכנסת די באובססיביות – אבל אני מאשימה את זה בשיעמום בעבודה באותו היום וכו. לאו דווקא בפייסבוק עצמו שמושך אותי בצורה מחרידה.
.
מה שכנע אותי?… קשה לומר. אני חושבת שנכנסתי לראשונה כי אני עובדת בחברה שיש לה דף פייסבוק והאחראית ביקשה שניכנס ונשתתף בדיונים (כמה פתטי).
.
ואז גיליתי שיש את המשחקים של הפייסבוק וזה נורא כיף לשמור את התוצאות ולראות מי השיג יותר ממני ולשבור את השיאים של עצמי.
.
ואז לא ברור מה קרה, אבל החלטתי שאני רוצה לעשות אותו הדבר, רק עם החברים האמיתיים שלי, ולא רק עם אנשים העבודה. ולא רציתי לערבב (כי גם היו לי הרהורי התפטרות) אז פתחתי אחד משלי!
אבידן/יותם – אתה ממש נשמע כמו מיכאל גולן.
–
אני חושבת שכל עוד אתה שומר את האנשים שבאמת מעניינים אותך ומנהל איתם שיחות על דברים שבאמת מעניינים אותך – זה כלי לא רע.
.
מה שכן – קשה הרבה פעמים לפתוח שיחה אמיתית, דווקא בגלל שלכולם יש 235245 חברים – והם לא ממש שמים לב לפוסט שלי בין כולם.
.
איפשהו זה גם שיח חרשים. כולם צועקים לחלל האינטרנט אבל כמעט ואין אף שיחה אמיתית. אבל בשביל מתי שיש – זה שווה את זה לדעתי.
.
שיחה אמיתית עם אנשים אמיתיים שבאמת מעניינים אותי – זה לא משהו שהולך ברגל :)
עפר, זה מדהים לחשוב שפייסבוק כבר נמצא פה כ"כ הרבה זמן.
היה ברור לי שזה בטח לא משהו שקשור לסרט.
אבל אני מניח שפייסבוק זה גם קצת כמו עישון. אני לא יודע אם אתה מעשן. אבל מניסיון אני יכול להגיד לך שמאד קשה להפסיק ונורא קל לחזור.
נראה לי מספיק לראות אצל חבר דף פייסבוק פתוח לשבת להתעדכן ומייד להישאב.
תוסיף לזה את העובדה שאתה לא באמת יכול להתנתק מפייסבוק כי הוא שומר את כל המידע שלך אצלו וכמו שהם כותבים, מספיק שתעשה שוב לוגאין ואתה חוזר לחשבון שלך.
מעניין אם האופציה הזו לא הייתה קיימת (זו שבה כל המידע נשמר לך) היה יותר קל להתנתק או יותר קשה.
ולאלי – לא הבנתי מה הכוונה אבידן/יותם ומי זה מיכאל גולן?
* וכשכתבתי עפר התכוונתי ליובל סער כמובן. סליחה שם המגיב לפני כנראה קפץ לי לעין.
אורית:
"מודה שלפעמים אני נכנסת די באובססיביות"
זה כל הסיפור על רגל אחת (ואפילו לא שחקתי פעם אחת בפארמויל או במשחק אחר בפייסבוק)
אבידן:
אני לא מעשן וזה ברור שנורא קל לחזור, אבל ראיתי מאז דפי פייסבוק ואפילו נכנסתי בטעות לדפים שלא יכולתי לראות או שהיו דפים כללים שפתוחים לכולם ובינתיים – כלום. לא חזרתי ולא נורא בכלל.
יפה שאתה מחזיק מעמד. אבל אולי כי כמו שכבר ציינת אתה מקבל את סיפוק החשיפה ממקומות אחרים. אפילו ממקומות פחות ממסדיים "מהארץ" כמו האתר הזה.
אני מכבד את ההחלטה שלך להתנתק. הפייסבוק ברובו הגדול הוא מיותר וממלא איזה צורך מזויף של אנשים, בתור חיות חברתיות, ליצור לעצמם קהילה.
לא ברור לי למה אתה צריך לציין את זה בצורה פומבית כזו. יכולת פשוט להתנתק בשקט. גם את אקט ההתנתקות אתה הופך לפומבי. הרי גם פייסבוק תומך בהתנתקות שקטה, הוא לא מודיע לכל החברים שלך שעזבת. הוא פשוט מוחק אותך.אולי אתה מנסה למלא את החלל שהשאיר פייסבוק בדרכים אחרות.
את הסיפוק שלי אני ללא ספק מקבל ממקומות אחרים, כולל האתר הזה. אני האחרון שאכחיש את זה שיש פה עניין של ליטוף לאגו.
לגבי הנקודה השנייה – יש משהו במה שאתה אומר. אבל, אני חושב שהפומביות של הניתוק שלי (או ליתר דיוק, אני מקווה) היא לא בגלל שאני רוצה להקים תנועה ציבורית ולסחוף אחרי את ההמונים (אל תיעלב עופר) או להראות כמה אני מגניב אלא להעלות שאלה שמעניין אותי לעורר סביבה דיון ולשמוע תובנות של אנשים אחרים. רוצה לומר, אני לא חושב שבפוסט הזה אני מנסה למלא את החלל שהשאיר אחריו פייסבוק, זה לא שקול בהרבה מובנים.
הי יובל,
אני משערת שגם אני לא דוגמה מייצגת…
הוגליתי מהפייסבוק כבר לפני שנתיים, וגם אין סיכוי שאחזור. היו לי שם הרבה יותר מדי "חברים" ואפס סיכוי לשמור את זה מקום לחברים בלבד. שלא לדבר על מתחזים (שחלקם לא טרחו אפילו לבדוק איך מאייתים את השם שלי), וניהלו בשמי תכתובות מבישות, אבל גלשנו כאן לנושא אחר- אם כי ראוי גם הוא למחשבה. (כמה שליטה יש לנו על המידע האישי שאנחנו מפזרים בעולם כמו קונפטי…).
אני כל כך מבינה את האמבילנטיות שלך שמביאה אותך לשתף אותנו בזה שהחלטת להפסיק לשתף אותנו. ואולי דווקא כשזה נהיה כל כך קל לשתף את כולם דרך פלטפורמות אין ספור- קשה יותר להבחין מתי עברנו את הגבול האישי שלנו בין הצורך הלגיטימי בהכרה (אם לא היה לכולנו צורך כזה אני תוהה אם היינו לומדים בכלל לדבר) ובין חשיפת יתר, (לגיטימית- אבל גובה מחיר שבד"כ מתגלה רק בדיעבד).
ולאורית-
אכן שיח חרשים, אבל זה לא החלום של כולנו? לדבר ולדבר בלי שנצטרך לעצור לשמוע את הצד השני.
כיף לך, יובל, אתה לא תפסיד כלום לדעתי. באמת שיח חירשים כמו שאורית אמרה, ובאמת מיינד קונסיומינג. העניין הוא שבניגוד אליך, שיש לך את השם שלך בעיתון / אתר "בילט אין" לדבריך, לרוב האנשים אין את המוניטין ואת הקהל הקבוע, ולכן לדעתי הם נאלצים לשלוח את חכתם מדי יום או אולי שעה אל מעמקי השטף.
מה שעוד נראה לי, זה שאצל אנשים יותר מבוגרים וגם לילדים, הממשק הפייסבוקי יותר נוח לתפעול מאימייל, חוסך זמן וקליקים, ואולי זו הסיבה לנהירה הגדולה. הרבה אנשים בכלל לא קולטים כמה פומבי הדבר הזה, וכמה צריך להיזהר.
"גם אני לא דוגמא מייצגת"…
לייק!
ענבל:
באמת כיף לי, למרות שגם העניין הזה של השם נושא עימו מגבלות לא קטנות – אבל זה כבר נושא אחר, ואני לא באמת מתלונן.
אני לא כל כך מסכים אגב עם עניין שיח החירשים. זה נכון אולי לעידן הזה אבל אני לא בטוח שפייסבוק הוא המייצג הבולט שלו. החוויה שלי מפייסבוק היא לא של חוסר הקשבה או של חוסר תקשורת אלא תקשורת והקשבה מסוג אחר, שהיום פחות מתאימים לי.
אני בוודאי יכולה להבין למה עזבת, את השכונה האינסופית הזאת בגבולותיה, ובכל זאת – קצת חבל שכבר לא רואים אותך בסיבוב הבוקר, בו יורדים להביא לחם וגבינה ושיר ואתר ומצב רוח טוב (או קנטרני או פיוטי או המוני).
יש לי הרבה מה להגיד בעניין, אבל באופן ספציפי לגבי המסך הגאוני שפייסבוק עשו בזמן הפרידה –
http://www.habitu.org/blog/2009/12/17/facebook-will-miss-me/
כבר כתבתי את אשר על ליבי בשלהי 2009.
כנרת – מבטיח לחזור לסיבוב הבקר שלך עם הבלוג עד סוף השנה (!!!)
וטליה – זה לא יפה ככה לפזר טיזרים והבטחות ולא לספק את הסחורה.
ואם כבר אנחנו בלינקים נזכרתי בכתבה הראשונה שלי במוסף הארץ שהייתה מאד קשורה לנושא
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1124491.html
נפלאה היא הפייסבוק,
יש אחד, מרצה ידוע בבנקים ובעוד אירגונים על רשתות חברתיות – גם פיתח תיאוריה חלופית לתורת השדות המאוחדת של הפיזיקה (שעוד לא קיימת) העושה שימוש בזרמים כוחות ושאר מיניי בישין של חומרים אינפו סוציאלים. בקיצור האורים והתומים של מיטב התאורטיקנים הרשתיים – יש לו מעל 4000 חברים והוא מתקתק כחמישה סטטוסים ביום – אבל תגובות יש לו בין חמש ל-10 לכל סטטוס מתוך כל ארבעת האלפים חברים שלו.
עד כה לא חידשתי לכם דבר, אבל אני גם לא מתכוון. מי שמכיר מעט יוניקס יודע שבבסיסה היא מערכת שיכולה לארח מספר רב של משתמשים על אותו מחשב בעת ובעונה אחת. היא גם בנוייה בצורה כזו שכל משתמש יכול לתקשר עם המשתמשים האחרים וגם לראות אם הם מחוברים או לא. בבסיסה היוניקס היא גם סוג של "פייסבוק" מנוון, והיא מעולם לא פרצה גבולות חברתיים נקודתיים – האינטרנט לעומת זאת היה נסיון שכזה שכמעט והצליח.
הפייסבוק לעומת זאת מחזיר אותנו לתקופת רכבי הארבע על ארבע המפוארת של הבורגנות העברית:
טווסות רכילות ושנינות מתחסדת, ובעיקר טבע כבוש ורמוס בידי ג'יפאים ומלכות המדבר, עדרים של פקצות זכרים ונקבות כאחד.
יובל, סחטיין שעזבת. השאלה הגדולה היא אם יהיה אפשרי לאורך זמן לא להחזיק חשבון בפייסבוק. כמו שהיום אי אפשר שלא להחזיק חשבון מייל (ובינתיים אין שום בעייה לא להחזיק בלוג וטוויטר), אני נוטה לחשוב שעוד זמן מה לא יהיה ניתן פרקטית לא להחזיק חשבון פייסבוק.
סוג של דיקטטורה של הטכנולוגיה.
נקווה שזה לא יקרה :)
יובל,
בהחלט אני לעיתים אוכלת את הזמן שלי, אבל אני לא רואה את פייסבוק כגורם לזה. יש לי 3-4 אתרים שאני פותחת את כולם בבת אחת בזמן העבודה כשאני חייבת להתנקות ממה שאני עושה באותו הרגע (אני שונאת את ההרגל הזה).
.
אני לא רואה את פייסבוק כאתר שיצר את התופעה, אלא יותר על האינטרנט כאוכל לי את הזמן. וכשאני בבית יש לי לאחרונה חוק חדש: אם יש לי משהו ספציפי לעשות על המחשב, אני מתיישבת. אם לא – אני לא.
.
למה שהדיפולט שלי יהיה המחשב / האינטרנט / הפייסבוק? למה הוא לא יכול להיות ספר / הסריגה שלי? ללטף את הכלבה או כל דבר אחר?
.
למרות שאני בהחלט מבינה את כוח המשיכה של פייסבוק, אני חושבת שצריך להיות סוג מסויים של בנאדם כדי "ליפול" לזה. וגם סוג מסויים של בנאדם כדי להחשף לזה אבל לא להמשך לזה בצורה מחרידה.
אבנר – אתה באמת חושב שפייסבוק יהיה סוג של "אי אפשר בלי"?
.
עם כל כך הרבה אמצעי תקשורת אחרים, הוא באמת נחוץ?
אני דווקא רואה אותו כאמצעי תקשורת לחברים קרובים בלבד. אנשים זרים אני נותנת את המייל שלי או מקסימום את הטלפון, את הפייסבוק שלי אני כמעט ולא מחלקת. אלא רק מזמינה את מי שאני באמת רוצה לחלוק איתו את החיים שלי.
.
אני כותבת שם דברים שאני אפילו לא אומרת לחלק מהאנשים בחיי. הוא חשוב לי כדרך לתקשר עם האנשים הקרובים אלי בצורה אינטימית ויומיומית יותר, שהרי אני לא בןאדם של טלפון, ולא נפגשת עם רוב חבריי על בסיס יומיומי.
אורית:
זה לא רק הזמן, זה עודף האינפורמציה שצריך לשים לב עליה, שצריך להגיב עליה, שצריך לזכור מי אמר למי, מי הגיב, מתי, וכן הלאה. יש הבדל בין לשוטט באינטרנט כמישהו פסיבי לבין השהייה בפייסבוק שדורשת מידה גדולה יותר של אקטיביות.
אבנר:
אתה צודק לגמרי. חשבתי על זה כשכתבתי את המחשבה – נענע 10 הודיעו שמעכשיו אי אפשר יהיה להגיב באתר אלא באמצעות חשבון הפייסבוק שלך. לא שאני רוצה להגיב בנענע 10 אבל יכול להיות מאד שזה הכיוון, לצערי.