ימים של תערוכות. ארבע מהן יושבות אצלי ברצף על אותו תא זכרון. שלוש תערוכות צילום שראיתי בברלין ותערוכה אחת של פיקסו בברצלונה .
האחת, של Abisag Tüllmann. צילומים בשחור־לבן מקיפים אותי ולוקח לי זמן מה להכנס אליהם, משהו בקונטרסט דוחף אותי החוצה. עד שלאט לאט התערוכה כמו צומחת עלי, צילומי מציאות. זו מכונת זמן עם לבנים שרופים. [1]
התערוכה השניה של Sasha und Cami Stone. ברלין של שנות ה20. מצולקת, אבל לפני הרבה היסטוריה שטרם נחרתה במראות, באבנים. הדפסות יפיפיות. שמיים של אפור ראשון [2] ובא לי לצלול לתוכם.
היא איכשהו הצליחה לגרום לי קצת נחמה מתערוכה שראיתי מספר ימים קודם לכן The Other View. The Early Berlin Wall – דכאון אחד גדול בצורה של חומה.
וביום השני בברצלונה מול ציור של פיקסו – Jester on Horseback – המצויר שמן על קרטון. הליצן יושב על הסוס זקוף ושמוט בו־זמנית ומסתכל לשמאלו, הסוס מסתכל לימינו ואני מסתכלת על הרגליים האחוריות, המדוללות בטרפנטין, בהירות ומטושטשות יותר הן באמת מאחור. הכל נבנה על פרספקטיבה. בחיים ובאמנות זה מה שאנחנו עושים – מייצרים פרספקטיבה, שוברים פרספקטיבה – ומתכווננים לפיה. זו השמחה שבדברים הפשוטים, כשצריך מצע טוב שיספוג את כל החרא כשאנחנו יצירתיים.
____________________
[1] לבנים שרופים = אזורים לבנים שהם למעשה חסרי פרטים.
[2] אפור ראשון = אפור בהיר בהיר בהיר, רמה אחת מעל הלבן.
אפשרות התגובות חסומה.