הקדמנו להגיע למסיבת העיתונאים במוזיאון הלאומי לעיצוב בניו־יורק הקופר-היואיט, לפחות ברבע שעה. אז יחד עם מיכל אשתי, הלכנו לפינת הרחוב לחפש בית קפה, ומיד לידו עמדה חנות משקפיים קטנה. בחלון הראווה הוצגו זוג משקפיים עגולים ששני מזרקים קטנים צמודים לידיות. 'אלה יופיעו בתערוכה' אמרתי ונכנסתי פנימה לבקש רשות לגעת בהם. בעלת החנות מאירת פנים אמרה שזה הרגע הביא לה ממציא המשקפיים את הזוג הזה, הוא אכן יופיע בתערוכה. 'הוא יצא הרגע, תמהר אם אתה רוצה לתפוס אותו ולשאול אותו שאלות' אמרה. יצאנו לרחוב וראינו על הספסל מחוץ לקפה אדם מבוגר לבוש חולצה לבנה ושלייקס. בשיחה עימו הודה שגם הוא הקדים להגיע והוא בדרך לאירוע. 'אפשר להצטלם איתך'? שאלתי. מיכל צילמה כמה תמונות וכולן כוונו למוקד רחוק ביננו שטישטש את דמותנו. 'אנחנו בלתי ניתנים למיקוד, וזה טבעי' אמר בהומור בריטי פרופ' ג'ושוע סילבר.
בתערוכה החשובה כל־כך 'מדוע עיצוב עכשיו?' ( why design now?) שנפל בחלקי הכבוד להופיע בה, מופיעים פריטים רבים שלא עוצבו על ידי מעצבים בלבד, אלא הם תהליך משותף לממציאים, מהנדסים ולטכנולוגים. עולם העיצוב הרחיב את היריעה הפעם גם כלפי אלה שנחשבים אנונימיים, ואינם תחת זרקורי התהילה של כוכבני העיצוב. הדרך שבה בחרו אוצרי התערוכה לבנות את הקטיגוריות ולחפש את האובייקטים המתאימים לתימה אפשרה להם לשים בכותרת של התערוכה סימן שאלה ענק על הדרך שהעיצוב צועד בה, באופן ביקורתי, ועם זאת לתת סימנים מעניינים לעתיד. זה הופך אותה לתערוכה שתסמן את 2010 כשנה שבה התפנית הושלמה.
המשקפיים הם פריט מדהים בפשטותו. שתי יריעות של פלסטיק חצי גמיש, משנות את מוקד העדשה על־ידי נוזל שקוף סיליקוני שמוזרק על ידי המשתמש או חבר. אין צורך באופטומטריסט כי ניתן לשנות את המוקד של העדשה בזמן אמת, עד אשר חשים שהמוקד מתאים. על פי פרופ' ג'ושוע סילבר, כמעט מחצית מהאוכלוסיה בעולם זקוקה לתיקון כלשהו אופטי בראיה. חלק גדול מהאוכלוסיה הזאת אינו יכול להגיע לבדיקה על ידי רופא עיניים או אופטומטריסט בגלל מרחק ותחבורה, וגם אם יש נגישות כזאת, אז עולה מחסום כלכלי של יכולת להשקיע את הכסף הדרוש למשקפיים איכותיות. כמיליארד אנשים בעולם זקוקים למשקפיים להשרדות, ולאיכות חיים ואין בידם להשיג זאת. הפתרון שנולד במכון של אוקספורד, הפך לארגון שחילק עד כה 15,000 זוגות משקפיים של Adspecs ואוסף תרומות לצורך זה. "המרכז לראיה בארצות מתפתחות".
הדבר הבולט בתערוכה הוא האופן שבו מתואר כל אובייקט. לאחר התאור הכללי של המוצר ושם המעצב/ים מופיע השאלה: מדוע? ההסבר שמופיע מנסה לשכנע שלמוצר המוצג יש משמעות ואפשרות להיות משמעותי. אמירה זו כמובן מעלה את השאלה בעוצמה כלפי האופן שבו אנחנו מתחילים לבחון את העולם שיצרנו. להרצאה ב־TED
הפוסט (והתערוכה) רלוונטיים מתמיד בתקופה בה נראה כי מרבית המעצבים עבודתם משמשת ברובה ככלי שיווקי או כמנוע יצירתי יצרני לתרבות הצריכה (בדיוק הייתי ביום ראשון השבוע בהרצאות של סער פרידמן "OPEN" ויריב שדה "IGLOO" במסגרת "ראשון אחרון" של איגוד המעצבים הישראלי כמעט כל המוצרים/פרוייקטים ניתן להטיל ספק מאוד גדול ב"מדוע" שלהם). גם ראוי לציין את המאמר של אקסל תלמר שפורסם בתחילת השבוע בכלכליסט "עיצוב זה כל כך 1990" (http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3406617,00.html) שעוסק גם כן בנושא הזה של "מדוע" בדרכו הוא.
התערוכה מרגשת. שווה לדפדף במוצגים http://exhibitions.cooperhewitt.org/Why-Design-Now/
כלולים בתערוכה מוצגים שמשנים חיים של אנשים אחד ואחד, ואחרים, בהיקף עצום, כמו תוכנית הבינוי של העיר מדלין בקולומביה שריגש אותי במיוחד. התוכנית מקמה את מרכזי התרבות של העיר דווקא בשכונות החלשות ביותר, תוך כדי הקצאת חלק משטח המבנה לשירות הציבור.
תוך שנים התרחש שינוי משמעותי בחיי התושבים.
http://exhibitions.cooperhewitt.org/Why-Design-Now/project/medellin-colombia
מצורף סרטון ביו טיוב
http://www.youtube.com/watch?v=bSHbMaxq7Us&feature=player_embedded