החודש הלכנו למופע של הת'ר נובה. היה זה סיבוב בחלל לשנות ה־90 שהוכיח את עצמו בהחלט. יש לה קול כל כך יפה, אני חושבת שלא שמתי לב עד כמה קודם לכן. אני זוכרת שעופר נחשון, ברשת ג', אמר שהוא בטוח שכל מי ששמע את השיר הזה עכשיו רוצה to walk this world with her. או משהו כזה הוא אמר.
באחד השירים בהופעה הוצאתי גם אני את הטלפון וצילמתי בוידאו את השיר, את הבמה, את הת'ר ואת הנגן המרשים שמלווה אותה: ארנולף לינדנר (שניגן בצ'לו, גיטרה, קלידים ובס). הסתכלתי על המסך, לא ראו שם יותר מדי, אבל היתה קרן אור יפה על הבמה שהאירה את הזמרת ואת הגיטרה, אז משהו עמום עבר בצילום. העיקר היה לרשום זיכרון של השיר ולכן לא שינה לי מאוד שהנראות לא משובחת. המשכתי להסתכל על הבמה, מחזיקה את הטלפון אופקי ופתאום כשהסתכלתי שוב במסך כבר לא ראיתי את הת'ר נובה על הבמה, ראיתי רק את נצנוצי פלש הטלפונים המצלמים מסביב. לא הבנתי מה השתנה, לא שמתי לב שעמעמו את האור, אבל הנחתי שהחיישן של מצלמת הנייד לא מחזיק מעמד את הדקות הנחוצות. כעבור עוד קצת זמן הבנו שנפלה לי קצת האצבע, ובעצם אני זאת שמסתירה חלק מהעדשה, את החלק החשוב יש מי שיגיד, ובמקום לצלם את המתרחש על הבמה נשארתי עם הבהובי הקהל (שגם בהם יש יופי מסוים).
חשבתי על הטעות הזאת. על כך שלמעשה אין לי בכלל מושג מהיכן מצלם הטלפון שלי. מכשיר שאני משתמשת בו לא מעט, לאחרונה אולי אפילו יותר כמצלמה מאשר מכשיר שיחות. חשבתי מה מבדיל את הטעות הזו מטעויות אחרות. אני די בטוחה שצילמתי יותר מפעם במצלמת 4X5 (מאלו שמתכסים בבד שחור כדי לצלם דרכן) ולא הוצאתי את מכסה הקסטה (כלומר לא חשפתי את הנגטיב לאור), או שצילמתי עם סט תאורה ובעוד הפלשים הבזיקו בסנכרון לא הפעלתי את המצלמה. אבל אלה הן טעויות של היסח הדעת, בעוד שטעות האצבע שלי מצביעה על כך שאני לא מבינה את מערכת המצלמה איתה אני מצלמת, אין לי איתה היכרות יסודית ולא כובד ראש. באיזשהו מקום אני חושבת שזה נובע מכך שאני עדיין לא תופסת את הטלפון כמצלמה, מה שמצחיק להגיד כי אני כן מצלמת בו.
באותו זמן, פעם בשנות ה־90, היא שרה גם את המלים "nothing heals me like you do". כשהשיר יצא חשבתי שהיא שרה nothing here smells like you do. גם כשהכרתי את המלים הנכונות חשבתי ש'הגרסא שלי' יפה יותר. נזכרתי בזה בהופעה וחשבתי שאז פשוט לא הכרתי את ההרגשה שמישהו heals you, ועכשיו אני איתו.
נהדרת כתמיד!
אני כבר שנים לא מפסיקה להתפעל מכך שעד שאת/ה לא חווה משהו, אתה לא שומע/ רואה אותו גם בחוץ. ולהיפך. כל הזמן. שימשיך להיות ככה.