ילדה יושבת ליד שולחן ומולה מונחת כוס עם מיץ צהוב. לפניה שתי משימות, האחת: לשתות מהר לפני שהוויטמינים יברחו, השניה, לשתות מהר לפני שהחיידקים מהיד שלה יטפסו ויקפצו פנימה.
היא אוחזת ובשיא המהירות גומעת, אך יודעת שזה לא היה די מהיר והם הספיקו לקפוץ אל המיץ ושהיא פספסה כמו תמיד.
בהמשך חייה היא מהרהרת בייאוש הולך ומצטבר בלכלוך ההולך ומצטבר.
גם אם לא היתה מפספסת וכן מצליחה לשתות בזמן, כוס ששטפת אותה והנחת על המתקן מתמלאת בחיידקים שהמתקן צבר, אם הוא יבש – ניחא, אבל אז הרטיבות של הכלי ששמת מתפקדת כזרז למסיבת חיידקים. נגיד שבדיוק ניקית את המתקן ויבשת. אם זה התייבש במטבח – כל חיידקי המטבח באו, אם ניגבת במגבת שיצאה מהכביסה ויובשה, איפה היא יובשה? במרפסת בשמש? עם כל חיידקי החוץ? ואני לא מדברת על מגבת שכבר ניגבו בה פעם ידיים כמובן ובטח שלא על כוס שנרחצה-נרצחה עם ספוגית ישנה או כזו שלא עברה הרתחה טרם השטיפה. נניח שהמגבת סבירה והמתקן נקי פחות או יותר והכוס יובשה, באותו אויר שנשמו בו אנשים עם חיידקים שיוצאים ממערכת הנשימה שלהם, כל הריאות והוושט והגרון והמערות והתעלות החשוכות שיש שם בפנים, שלקחו את הכוס, גם אם בידיים יחסית נקיות ומזגו לתוכה את המיץ, האם זה מיץ ששהה במקרר? האם חיידקי המקרר הספיקו לכבוש אותו? ודאי שכן, הם הרי מהירים מאור.
שלושים שנים אחר-כך אותה ילדה נוחתת מול הטלוויזיה, עטופה כולה באישה. לרוע המזל היא נתקלת בסדרה תיעודית על החיים המופלאים כל-כך שלא נוכל לראות ללא עדשת המצלמה, ולמרבה הזוועה היא מגלה את קיומם של חיידקי קצה הברז.
יצורים קטנים ובלתי נראים שחיים בקצוות של ברזים, ברזים נקיים ומלוכלכים כאחד.
אתמול התפרסם מחקר שעשתה חוקרת ישראלית בארה"ב,
לפי מחקר זה בין 80 – 84 % מגוף האדם מורכב מטריליוני בקטריות וחיידקים.
דהיינו רק 16 -20 אחוז זה האדם עצמו .
נכון, זה נשמע מפחיד , אבל המציאות עולה על כול דמיון.
אוי כמה מדכדך… עד כדי כך המצב חמור. תודה
האיור מוציא אותי משלוותי, משיווי משקלי וכו'. הוא מדוייק ויפה להפליא. מושלם.
תודה יקרה שלי, התגובה שלך מרגשת.
גב"צ