לאחרונה הוזמנתי להציע עבודה חדשה עבור תערוכה המציינת 100 שנים להולדת Allan Turing. אלן טיורינג היה מתימטיקאי בריטי, שהפך לאחד המדענים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית: הוא פיצח את ה"אניגמה” (מכונת הצופן
הגרמנית), והניח את היסודות למחשב המודרני. למרות חשיבותו, נרדף ע"י שלטונות בריטניה בשל נטיותיו המיניות (ב־2009 התנצל ראש ממשלת בריטניה בפומבי על העוול שנגרם לו).
טיורינג, שניסח את המודל המתימטי-פילוסופי שאיפשר את בניית המחשב המודרני, גילה גם הבנה מעמיקה של השלכות הגולם שהוא יצר: הוא הגה גם את "מבחן טיורינג". המבחן נועד במקור לבחון עד כמה המרחק עדיין רב בין האדם לבין המכונה. במבחן זה, אדם היושב בחדר אחד מנהל שיחה בו זמנית עם מחשב, ועם אדם נוסף היושבים בחדרים נפרדים (המשוחח לא יודע מי מהם הוא האדם ומי המכונה). אם האדם לא משתכנע במהלך שיחה מי הוא האדם ומי המכונה, אזי נאמר כי המכונה עברה את מבחן טיורינג, ויש לה אינטליגנציה אנושית.
אלן טיורינג הגה את מבחן טיורינג ב־1950. והנה, קצת יותר מ־50 שנים לאחר מכן, התהפכו היוצרות ואנו, בני האדם, נדרשים לספק למכונות “הוכחת אנושיות”. זהו מבחן טיורינג ההפוך: המכונה בודקת אם מי שעומד מולה (למעשה מקליד) הוא אדם או מכונה.
מפתיע. המכונות הללו שיודעות להגיד לנו מה אנחנו רוצות לפני שתקתקנו את זה, שיודעות למצוא לנו איפה הכי זול לקנות אייפד, לא מסוגלות להבין כמה אותיות מסובבות בכמה מעלות? אז זהו, שלא. המכונות הללו מצוינות בלזכור כל פעולה שלנו, בלעבד כל דבר שאנחנו עושות, לקטלג אותנו ולהוציא עלינו סטטיסטיקות ושאילתות בכל חתך אפשרי. המכונות הללו לומדות אותנו ללא הרף, אבל מה – הן לא מסוגלות לראות אותנו, לא ממטר, ולא מקילומטר. ובעיקר אין להן אפשרות להתמודד עם יכולות התקשורת שלנו. הכוונה אינה לתקשורת שעוברת דרך פרוטוקולים של HTTP, אלא תקשורת שאי אפשר לכתוב עבורה פרוטוקולים: קריצה, אנחה, הרמת גבה דיסקרטית, משחק מילים כושל, שרבוט משועמם על פיסת נייר…
כולנו למדנו לכתוב איפהשהוא בסביבות כיתה א'. הכתב שלי היה בהתחלה סתם עקום. אח"כ עוד יותר עקום. לבסוף הוא התייצב על סף הבלתי קריא, (פעם מקור סבל למורים, עתה לסטודנטים). כיום הכתב שלי הפך לנכס מודיעיני, מכונת ה"אניגמה" של המאה ה 21 . עוד לא נוצרה המכונה שמסוגלת לפענח אותו (וכנראה שלא ייצרו מכונה כזאת בקרוב). במבחן "צילה" נגד המכונות, אני עדיין מנצחת.
☼ עוד מאת אנטיילד מארח: אליזרין וויסברג ← מגמות מחליאות בצילום
אוכל כל צופן
על החתום
גולם J5