יום אחד קראתי את האותיות הקטנות במודעת פרויקט נדל"ן כשבמרכזה תמונה של בנין דירות מואר ויוקרתי וסביבתו מוחשכת.
"הדמיה להמחשה בלבד", כך היה כתוב שם בקטן בפינה הימנית. הייתי חייבת להגיד את המשפט בקול רם כדי לבדוק אם הוא נשמע מוזר כמו שהוא נקרא מוזר. הדמיה להמחשה בלבד. כן, זה עדיין היה מוזר. שאלתי את עצמי מה מוזר במשפט הזה שמופיע כמעט בכל מודעה לבנין או פרויקט מגורים חדש.
בדקתי קודם במילון (טוב, באינטרנט) מהי ההגדרה למילה הדמיה:
(נ') סימולציה, דימוי, הפעלת דמיון, משחק תפקידים, המחשת פעולה מסוימת תוך שימוש בתנאים הדומים לאלה שבמציאות
ומהי ההגדרה למילה המחשה:
(נ') הגשמה, גישום, התגשמות; הדגמה, הסברה ע"י מוצגים, אילוסטרציה, הצגה.
זה לא עזר. נשארתי מבולבלת שכן בהגדרה של מילה אחת הופיעה המילה האחרת.
אז האם זה בעצם אותו הדבר? ואם כן, אפשר היה לכתוב ההדמיה להדמיה בלבד? או ההמחשה להמחשה בלבד?
הרי ברור שבמודעה נראה הבנין מחוץ לקונטקסט האמיתי שלו. שם לא רואים שממש מולו מוצבת אנטנה סלולרית, שהכביש שלמרגלותיו אינו ריק מתנועה ומשובץ עצים אלא סואן ומפויח, ושהמגדל מאחוריו חוסם את הנוף והאויר גם יחד.
אז מה בעצם מדמה המודעה? את הפנטזיה המשותפת לאדריכל ולרוכש העתידי? ומה היא ממחישה? את הפער בין הפנטזיה למציאות?
הרי גם האדריכל, גם היזם וגם הרוכש הפוטנציאלי יודעים טוב מאוד שהמודעה משקרת.
ואם המציג אינו רופא, והתמונה על האריזה הינה רק הצעת הגשה, והמבצע בכפוף לתקנון, ומשרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות, וכולם יודעים את זה, למה לעזאזל ממשיכים למכור לנו את השקר של עולם מושלם?
פתאום נדמה לי שאנחנו חיים בהדמיה של המחשה של דימוי של וריאציה של מודל של כאילו מציאות.
נ.ב. הפוסט להדגמה בלבד.
מושלם.
כתוב מעולה ומצחיק.
לגבי הרוכש הפוטנציאלי – אני לא חושב שבמלוא מובן המילה הוא יודע שזה שקר. היזם והאדריכל כמובן שכן (צריך גם את זה לסייג – יש הדמיות שמשמשות לתהליך התכנון, או להגשה לתחרות שהרבה פעמים המציאות שנבנית אחר כך לא נופלת מהן ואף גוברת עליהן).
בכל אופן – כשההדמיה היא על שלט באתר הבנייה באמת קל יותר להבין את הפגמים בסביבה, את קנה המידה וכד'. אבל כשההדמיה במדיה – הטלוויזיונית, המודפסת, המקוונת – אני מאמין שהסיבה שהיא מוכרת היא כי היא כן מצליחה לשקר לקונה הפוטנציאלי. ברור שמי שקונה דירה יבקר אחר כך באתר – אבל ההדמיה במדיה תפקידה להביא את הרוכש הפוטנציאלי מהספה שלו אל משרד המכירות באתר. אחר כך, כשהוא כבר יותר מודע לשקר הוא כבר שבוי בתהליך על ידי אנשי מכירות.
ולגבי הקורנפלקס והצעות ההגשה – שוב, עם כל המודעות כביכול של הצרכן במאה ה-21 – מסתבר שזה כן עובד עלינו.
מכעיס, משפיל, אפשר אפילו להגיד נבזי ואפל. רצויה בעיני הרגולציה על גודל האותיות הקטנות, על חובה של מפרסמים להציג בעיות במוצרים וכו' (ראו http://untitled.org.il/?p=9922). רצוי מאד גם להתחיל לחנך תלמידים בבתי הספר לצרכנות נבונה. אבל כל עוד אנחנו בעד שוק חופשי במידה כזו או אחרת, אנחנו חייבים לחיות עם שקרי המדיה. כי אין חופש בשוק בלי שיהיה ניתן לפרסם, על מנת להיות בתחרות. ומרגע שמתחילים עם פרסומת, מגיעים מאד מהר לכל השטיקים.
אני הייתי מעדיף עולם עם יותר קואופרטיבים – למזון, לדיור וכו' אבל למדנו כבר שגם שם יש בעיות קשות.
בכל אופן כיף שקצת מרוח המחאה החברתית עודנה נושבת באנטייטלד.
הדמיה מציגה את העולם והאמת בתלת מימד: האמת, כל האמת ורק את האמת. הלקוח, שבוי בעולם הישן של החד והדו, מסנן את המיותר לו
כמי שעבד בעולם הפרסום לתקופה היינו קוראים לזה הדמיית יום כיפור קייצי.
גם המשפט שבדרך כלל שמים הוא "התמונה להמחשה בלבד" ואז יש קצת יותר היגיון…
אני חושב שזה גם עובד על אנשים מכוון שהם רוצים שזה יעבוד עליהם. הם רוצים להאמין באידיליה הזו שהם קונים בית. זה מקל על הגלולה המרה לרדת בגרון